לשחרר

הי אודי, יש לי מין רצון לכתוב למימה שתנוח, כדי שאני אוכל לתפוס את מקומה ולכתוב כאן הודעות על המטפלת הקודמת שלי. שכשביקשתי בכל זאת לחזור לא ענתה להודעה שלי ופשוט "נעלמה לי" . ובכך מימשה את הפחד הגדול ביותר שלי. אפשר לומר שעברתי את כל סוגי הדחייה שיש על ידה:פנים מול פנים, בטלפון, במייל, ב-SMS , ולבסוף התעלמות מוחלטת. (ואני לא בחורה מציקה, אבל מאוד עקשנית) הקשר בינינו שהיה כל כך חזק ועוצמתי והתחיל מבטיח, הידרדר במהרה והפך לשיחזור גדול ומדוייק של הקשר שלי עם אמא שלי(וגם אני תרמתי לכך, כמובן) כוחה של הפסיכולוגיה! בכל מקרה, אז יש בי חלק מסויים שמאחל לה את כל מה שמימה מאחלת למטפלת שלה, ואפילו יותר. וזה החלק הפגוע והדחוי, והוא משתלט מידי פעם. והחלק הזה אוהב אותה מאוד, ותמיד יאהב. והוא בעיקר עצוב ומתגעגע. אני מאוד מאוד עצובה על הקשר שלנו שנפרם. אני מתגעגעת אלייה. אבל יש בי גם חלק נוסף, אולי יותר בוגר שמרגיש הקלה. פשוט הקלה. חלום כתבה כאן לאחת הבנות שאהבה לא קונים בכסף, אלא רק מקצועיות - אחד המשפטים הכי חכמים ששמעתי. לא יודעת, אולי כדאי לי לחפש קרבת אנשים שכן מחבבים אותי, ולא לנסות להתקבל איפה שאני לא ממש מתקבלת ולא רצויה.ואז שוב ושוב להידחות. אולי אני בכל זאת שווה משהו? בטוח יש בי משהו קטן אחד וטוב... אודי, איך מוצאים את הכוח "לשחרר"? אודי, אני טסה היום לחופשה (לראשונה בחיי) ומשתעשעת במחשבה שאולי אראה אותה במטוס, היא הרי הייתה טסה כ"כ הרבה. וזה שוב מרגיש לי, בעיקר מטופש. לא יודעת, אני מרגישה שאני נהיית דומה לה באיזשהוא אופן. כאילו למרות כל מה שהיה בינינו, האישה הזאת הצליחה לחדור לי ללב ולחרוט עליו לתמיד את השם שלה. בא לי לכתוב לך כאן שהיא נכשלה . היא נכשלה כי היא ויתרה עליי ולא האמינה בי. ממש לא בא לי לראות אותה במטוס... שגם שם היא תתעלם ממני, אז לא תודה!

נסיעה טובה!!!