משתפת

לקחתי את מילותיך אודי: "תזכרי שיש גם המשכיות שאפשר להישען עליה." אז זוכרת...וגם חשבתי על המוכר שיש שם..חנה, נדמה לי אמרה לי...אלופה! באתי אליה....הייתי כל כך עצובה השבוע. בהתחלה עמדתי עם הפנים לדלת..אחר כך רציתי לעמוד בפינה..היה שם עציץ מעצבן..אז ישבתי על הרצפה במקום לשבת על הספה או על כיסא....כל הטיפול לא הסתכלתי עליה רק בסוף...חשבתי על מה שכתבת לי וזה עזר להגיע לשם ולשתף אותה..שתפתי זה לא מובן מאליו, היא אמרה לי תודה..מצחיקה, אני זו שצריכה להודות לה בכלל....עדיין עצוב לי אבל לפחות יחד איתה....היא הבטיחה שתתלה וילון אחר על החלון...עדיין שונאת את החדר אבל בפינה מצאתי פינה משלי. ואגלה משהו סוד קטן...בחדר הקודם היה לה בובת פרווה שלא הייתה שייכת לה אלא לשותפתה ובכלל היו שם צעצועים כאלו.....אז הבאתי דובון קטן מתאים לספה...שחיבקתי בפגישה ועכשיו השארתי אותו אצלה על הספה אם מישהו ירצה לחבק :) קצת ילדותי אבל לפעמים צריך לחזור לילדות כדי לחוות ילדות שמחה .....ומיקה, זה עורר בי דברים אבל אני בסדר,תודה יקרה..אני כבר לא צעירה...

את צריכה להרגיש נוח במקום שאת נמצאת. האם את חייבת להמשיך אצלה???????