אודי

מה יכול להועיל? ניסיתי לצאת לכמה דייטים אבל משהו בי בורח. אני לא יכולה באמת ליצור קשר. ותמיד יש תירוץ למה זה לא מתאים.. אבל משהו בתוכי בורח כי אין לי מושג מה אני אמורה לעשות או להרגיש. קשה לי להתנהל ככה בחיים שהרצון הפנימי של עצמי לא ברור וגם התשוקה שכן קיימת בפנטזיה בדכ נכבית במגע עם המציאות.... שוב לחזור לטיפול אצל המטפלת האחרונה? היא הייתה פסיכותרפיסטית גופנית..לקחה ממני 200 לפגישה שזה נסבל...לחזור אליה? סתם כי היא כבר מוכרת ומכירה אותי לתת לה להכיל אותי? חיבבתי אותה. הבעיה שזה לא באמת פותר לי כלום מבחינה פנימית. אני רוצה כבר שתהיה בי בהירות. בהירות אמיתית. לא אמביולנטיות והססנות וכבדות בתנועה שלי בעולם. שיהיה משהו/מישהו שאפגוש ותהיה לי בהירות בלתי נתנת לערעור ולספק ש.. זה זה. שאני בבית. שהגעתי לנחלה שלי. שאני מרגישה אותי את עצמי ורצוני באופן ברור ומגשימה. רוב הבנים שיוצא לי לשוחח איתם מראים עניין ראשוני יותר גדול משלי. אבל חיצונית בדכ אני לא נמשכת אז אני חותכת.. אני בכלל תוהה האם אני בשלה לקשר . מה אתה חושב? נגיד הייתי פוגשת מישהו שחיצונית כן היה נראה לי ולא נפסל.. היית מצליחה להתקרב ולאפשר שיתקרב? ממש קשה לי עם זה. כל צעד פצפון בכיוון מעייף ושוחק כי מעורר בי גירוי של עומס ריגושי.. לפעמים אני תוהה אולי הייתי תינוק שטלטלו אותו ועשו לו סלט במח.. משהו בקרבה.. שמה לב שאני תמיד מחפשת מהאפשרות שיפלשו את הגבולות. שידחפו לי הרצון של האחר. שינסו ללחוץ עליי. האמת שזה גם קורה אבל לרוב אני כן מצליחה לשמור על הגבולות שלי ולעמוד על המשמר. הבעיה שבא לי כבר לפגוש מישהו שיוריד ממני את כל ההגנות האלה ויאפשר לי להרפות. להשען ולהיות. לאהוב.... יש לי מסוגלות לזה ופשוט לא מצאתי עדיין את האדם הנכון או שאין לי מסוגלות כזאת בכלל ואני סתם מבזבזת לעצמי את הזמן לשווא? מה אתה חושב? ומה הקטע שאני ככ בררנית מבחינה חיצונית...קשה לי לחשוב על מגע עם אנשים לא יפים בעיני. הבעיה שזה ממש הרוב. רוב הבנות יוצאות עם בני זוג שאני הייתי מחשיבה לא מספיק יפים בעיני... לא מבינה למה הבררנות החיצונית שלי ככ גבוהה. זה כאילו אני חשה רתיעה וסלידה ממש בקלות. בגלל אף/עיניים/קרחת/שיניים.... לא יכולה להתעלם מזה.מצד שני כשיש מישהו באמת יפה אז אני מוצאת תירוץ אחר - האופי, או שהוא בכלל לא מעוניין בי מהצד שלו.... מאד קשה לי לנסות להכיר ככה. קשה צאנס לסובייקטיביות של אנשים שהחיצוניות הופכת למעין מחסום עבורי. ודווקא פגשתי כמה בנים שהיו אחלה אנשים בסהכ.. אבל קשה לי. לתת צאנס. להתקרב. לאפשר שיכירו אותי... זה הרבה מפגש מתמיד עם הלא נודע נכון?? היכולת להגיב תוך כדי תנועה.. הרבה מזה. אבל החושים שלי צריכים להרגיש חשק ולא רתיעה. בלי הבסיס הזה לא יעזור כמה הבחור 'מקסים'. יש לך טיפ בשבילי איך אני יצליח לתת צאנס יותר אמיתי לקשר פוטנציאלי ולברוח פחות מהר?

מהם חיי אם לא משהו שהתברר כמוגבל וחסר עד מאד מאז ומתמיד. הבדידות. ההקשרות הפגועה.. נמאס לי שאתה מייחס לי דברים לא נכונים :/ אני יודעת לקבל מגבלות וגבולות מתי שזה מוצדק ומתאים. לי קשה לפעמים להציב אותם אבל השתפרתי בזה ובכל מקרה אני ממש לא חיה באיזה פנטזיה על 'מושלם'. אל דאגה הקולגה שלך אנסה לי מספיק תסכולים על הנפש כדי להיפך- לייאש אותי בכלל. נמאס לי שאתה מייחס לי הפנטזיה הינקותית הזאת בזמן שהחיים שלי זה ממש לא 'מושלם'. זה חצוף אפילו. כולי כאב רגשי כבר שנים בוכה בלילות. על מה אתה מדבר??? איזה 'מושלם'? ממתי הרצון הכמיהה והתקווה לאהבה ונחת זה פנטזיה למושלמות... מה רק לסבול צריך כל הזמן? אתה רוצה להגיד שאנשים במערכות יחסים רק חווים מגבלות וחוסרים השכם וערב וזאת המציאות? זה ככ איירוני שעם כל הכאב הפנימי שאני סוחבת בתוכי אתה מייחס לי מן נאיביות כזאת של לא מוכנה לוותר על המושלם. איזה מושלם? איפה? רק כי אני מקווה למצוא מזור לנפשי והרגשה טובה שתפעם בי.

יש משהו במה שאתה אומר. פשוט החיים שלי ככ לא פנטזיה ומושלמות שמוזר לי שמייחסים לי חתירה כזאת. אני יותר מרגישה כמו אדם מרוסק שכמה לחבל הצלה . שתהיה אהבה. וחוצמזה זה גם מציאותי לא להמשך למי שלא מושך חיצונית. זה נראה לי לגיטימי לרצות שתהיה התאמה בזה .. נראה בהמשך מה יהיה. במילא הקטע הרגשי הרבה יותר קשה אחכ. אני אנסה לא לברוח מהר פעם הבאה :/