.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז מה זה אומר במינוחים הפסיכולגים בעצם אודי? העובדה שאני כלל לא מאמינה בה ולה? ורק "אורבת" לרגעים הללו? מעל שנתיים אני מבזבזת בניסיון להוכיח לעצמי שאי אפשר לתת אמון באף אחד? ואגב היא די מצדיקה את העובדה שאי אפשר לתת בה אמון. חבל שאני לא יכולה לספר לך בדיוק מה קרה .. היית מצדיק אותי ולא אומר שאני אורבת לה...
אהובה שאת יורה לעצמך ברגל ובראש והורגת את הטיפול ..... דברי איתה אולי יהיה מה להציל ואם לא אז תעשו סגירה אבל להשאר ככה זה לא הגיוני.
על ההרגשה שאת לא יכולה לתת בה אמון? זה נראה לי משהו קריטי שחבל שיהיה ברקע מוסתר ולא מדובר. אם ההרגשה לא תעלם/תשתפר הייתי שוקלת להחליף מטפלת... מאד כזה להעזר מאנשים שאנחנו לא חשים אמון בסיסי איתם לדעתי.
היום קורה לך משהו טוב מחזקת
מצטרפת לאביב ומימה. את לא יכולה להישאר בטיפול בלי לדבר על זה... זה רק יהרוס ויחבל בקשר ובטיפול. תנסי, לאט לאט. את צריכה את זה בשבילך.
הי גולם, אני חושב שזה מצב קיומי. את כל הזמן "תחפשי" ואני משער שזה יתבטא בקשרים נוספים. זו החוויה הבסיסית שלך, והיא קשורה לאמון בסיסי, שכנראה מאוד מאוד חסר. אני משער שזה מה שלמדת בחייך המוקדמים, לא לסמוך. אודי