בועה

עדין בבועה מפחדת לצאת מפחדת לתת לעצמי לגעת בנגיעות הקטנות שמאפשרת זה שורף כל כך. פתאום מבינה למה בחלקים מסויימים מרגישה שהיא מתעלמת ממני/מחלק ממני שעדין מרגיש ניפרד . אודי זה נורא ההבנה הזו שאני בעצם הדחייה שלי את עצמי ואי המוכנות לגעת בכאב בבדידות באין פוגעת בעצמי כל כך . היום עוד שעור מהקורס הזה אני מץמודדת טוב יותר מזכירה לעצמי שלא עלי מדברים שלא כתוב לי על המצח ..הידיעה שבסוף השעור יש לי שיחה עם רשת בטחון שומרת. אודי עצוב לי בפנים כל כך ..מפחדת לתת לעצב הזה לצאת וגם לא כאן המקום ובכל זאת אני כאן מנסה להיות ....

את לומדת מקצוע טיפולי אביב?

בגדול לא בנגיעות כן קצת קשה להסביר מבלי לחשוף