תוקפנות הרסנית

אודי, אני לא ממש מצליחה להבין... או להסביר.., אנסה בכל זאת. הקולות משתלטים עלי, מאיימים לצאת החוצה. כמו עדת תולעים שלא מפסיקות להתקדם ולכרסם. התוקפנות ההרסנית מופנית כלפי בעוצמות אני פוגעת בעצמי. היא גם מופנית כלפי הטיפול והמטפל.

הי שירה, מכירה מצבים כאלה, ולא יודעת מה המוצא. לפעמים גם הדברים שיש להם פוטנציאל ריכוך משמעותי לא עובדים. וקשה עד בלתי אפשרי לאתר את החמלה. איני שם, לאחרונה, אך אני ממשיכה, עדיין, וכפי שכבר הזכרתי כאן בעבר, לחפש איך ניתן לבטא את האגרסיות ללא ויסות או עידון, אך באופן שלא יפגע לא בנו ולא בזולתנו. אולי דרך שבסופו של דבר תביא להתפרצות של בכי והקלה. אין לי תשובה. מקווה שייטב. מאד מקווה. תקופות כאלה חולפות. טיפול תרופתי עשוי להקל (ומאידך, אלו גם יכולות להיות תופעות לוואי שלו). אני מאד מקווה שאת בידיים טובות. הלוואי שיוקל, סוריקטה