אודי אתה שונא אותי?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעצם זה יהיה להחמיא לעצמי לחשוב שבכלל יש לך יחס של רגש ככ חזק כמו שנאה כלפיי.. למה מי אני בכלל פה.. יותר נכון יהיה לומר שאתה בכלל לא סופר אותי :/ נכון? עובדה שאתה כבר לא מגיב לי לכלום..... פעם אפילו ניסית לחסום לי הודעות. זה כאילו אסור שתהיה ביקורת . לא יודעת. מודה שהפסדתי. לא עזר לי למחות ולכעוס ולחפש להטיל אחריות על המטפלת על מה שפגע בי מבחינתי. באמת שאף אחד לא שם זין . אני בן אדם שאף אחד לא שם זין. ומשאירים אותי לבד עם זה או שאוותר על זה ואהיה משהו אחר, שזורם עם החיים ומניח לכל העבר ובעבר לא משנה מה קרה ומה פגע, כאילו אסור לי להתעסק בזה יותר. כאילו שאם אתעסק בזה אחטוף חרם חברתי והדרך היחידה להחלץ מהחרם זה לסתום את הפה ולהמשיך הלאה. אני ממש מרגישה שככה זה. שזה מה שקובעים לי שיהיה. שלא שואלים אותי ולא שמים עליי. אני מרגישה שלא שמים עליי. אני מרגישה כמו אפס . אז מי אני באמת???? המימה שפה מתלוננת או אותה בחורה חייכנית מהחיים שבחוץ? איך זה שיש בי קולות שונים ככ שמתקיימים באותו גוף? מי אני באמת? ואתה בטח כהרגלך לא תעזור לי בכלום. לא בטוח אפילו שתטרח להתייחס. מי אני באמת?????? כי יש מימה שכועסת ורוצה 'לסגור חשבונות' ויש מימה שרוצה לחיות ולהנות מהחיים ושיהיה לי טוב. וזה כאילו לא מסתדר ביחד. אז מי אני באמת?????? יש לי בחירה פתאום. יצאתי לדייט הכרתי מישהו , הכל היה נחמד ופתאום יש בי פחד שאולי אני סתם עושה הצגה מולו ויש בתוכי 'חלקים מתים' כמו שהפסיכולוגית אמרה ואתה ברוב הטמטום שלך גם הסכמת איתה. למה אתם רוצחים אותי בעודי חיה??? הנה יצאתי לדייט ויש תקווה ומצד שני פחד שהפסיכולוגים קבעו שיש בי חלקים מתים- אז איך תהיה לי תקווה אם הם מתים יא מטורפים? אז החלקים שלי מתים או חיים????? פתאום אני מפחדת! אני מפחדת שהטוב לא יחזיק לי. כבר בא לי לברוח. תגיד שיש בי חלקים חיים!!! תהיה בן אדם ותגיד שהחלקים שבי חיים לא פחות משל אף אחד אחר ויש לי את כל התקווה שבעולם להיות בן אדם מאושר ומלא!! תהיה בן אדם!! הנה אני משליכה עליך עכשיו את כל מה שהיה בא לי להגיד לה.. אוף. דייט חיובי מסכן אחד וכולי לחצים.... אני לא רוצה לברוח מזה כ"כ מהר . זה יהיה הפתרון הקל. אני רוצה לתת צ'אנס אמיתי ליצירת קשר. אבל קשה לי. מלחיץ. אני אנשום עמוק וימשיך להתמודד עם זה.
מימה, כל עוד ההודעות שלך כוללים משפטים כמו "ואתה ברוב הטמטום שלך גם הסכמת איתה" - למה בדיוק את מצפה? אבל האמת היא שאיני שונא אותך, אני פשוט מיואש ולא רואה שום טעם בשיתוף פעולה עם החלק הפתולוגי שלך. אם אשתמש במלים שלך עצמך: את רצחת את התקווה שלי לגבייך, וממש לא פשוט לרצוח אצלי את התקווה. ואם יש רוב טמטום, זה לגבי העובדה שאני ממשיך ונותן לך במה כאן. אז שלא כמוך - אני לוקח את המשוב הבונה שלך לתשומת לבי ואשתדל להיות פחות מטומטם. אודי