תהיות

מראש בבקשה שאף אחת לא תיפגע , כלום מימה שניכתב אינו מופנה כלפי זו או אחרת. כל התהיות הם שלי. אני מדגישה שלי, מהמקום שאליו הדברים לוקחים אותי . להיפך שמחה על ההפרייה וסיעור המוחות והיכולות לעלות תהיות בעקבות. כאב וכתיבה בפורום, בעקבות כמה דברים שניכתבו אלי כאן ולא רק כאן. במקומות אחרים הייתי בורחת או כותבת את הכאב בניק אחר. איך שהוא, בכתיבה שלי אולי בגלל הניתוק שאני נימצאת בו ,יוצא כאב יותר גדול מימה שאני מרגישה באותו הרגע. הלוואי והייתי מצליחה להרגיש את הכאב ,להוציא אותו ,לא רק בכתיבה כי אם להתחבר אליו ולהרגיש אותו. משהו במנגנון שלי, מרגיש צורך להתנצל ,בכל פעם שמישהו כותב לי למה אני כותבת כאב? כאילו עדין שם בבית, שאסור לכתוב או להרגיש כאב . והכי אני מרגישה שבגלל השוני שלי בגלל הDID שגם אני שוכחת שיש שוני אני מרגישה כל כך לא מובנת . הכי אני יודעת לבוא ממקום של כוח ולדחוק את הכאב ודווקא אני מנסה לתת לו קול וצבע . לקח לי המון זמן שהצלחתי לבכות בטיפול וגם זה כשזה כבר קורה זה בניתוק . ואולי באמת,אני צריכה לבוא רק ממקום של כוח כי בסופו של יום למטבע שני צדדים וכשיש כאב יש גם שמחה וכשיש חושך יש גם אור. האמת לא יודעת ? רק פתאום מרגישה שאולי אני לא בסדר במה שאני כותבת ויש רצון אז לברוח (שוב שאף אחת לא תיקח את זה אישית זה דפוס שלי) אודי צריכה שיקוף שלך ובסופו של יום ברור שזה יגיע לטיפול.

זה כל כך מבודד וקשה ההפרעה הזו מי שלא שם פשוט לא יכול להביו כמה ההתמודדות קשה ומטורפת בדברים הכי טריווילים של החיים ...

כתבתי לך קודם ולא ניקלט... זה כל כך קשה לחיות עם הפיצול הזה וכל כך קשה להסביר עד כמה בדברים קטנים טריויאלים זה כל כך אחרת ... אז תודה זה עזר לאסוף .

ומה שכתבתי היה כי יריתי באפלה, לא מכירה אותך, אבל אוהבת אותך, ורוצה כל כך בטובתך, אז ניסיתי לראות אולי מתחת מסתתר עוד משהו שלא ראינו אבל את יותר מבסדר, והייתי מתה שתהיי שכנה שלי