לאודי מחשבות ולמימה, יש לך סיכוי להנצל!

הי לאודי ולמימה, נכנסת כאן לשיחה ביניכם, כי הדברים ששניכם אמרתם מאד מאד לא פשוטים לעיכול. אני מאד מכירה את התחושות שלך מימה, של הכעס והזעם והתחושה שהדרך היחידה שיתיחסו אלי היא שישנאו אותי וזה עדיף על פני האפשרות שיהיו אדישים אלי... וגם מכירה את התחושות שלך אודי, את התחושה שבזה שאתה נותן מקום לחלקים הפתולוגיים אתה קצת מעצים את "המפלצת" ואת העייפות אל מול הקול העקשן של מימה שלא שומע ולא מקשיב ורק יושב וצועק "זה לא בסדר מה שעשו לי! תשמעו אותי ותראו כמה פגעו בי וכמה זה לא בסדר!". אני לא יודעת אודי מה היית עושה אם מימה היתה מטופלת שלך, אני רוצה להאמין שאולי היית חושב להציע לה לעבור לטיפול אחר, אני רוצה להאמין שלא היית אומר לה שהיא רצחה את התקווה שלך לגביה... אני כ"כ הרבה נמצאת בנקודות בזמן של אובדן תקווה, ואני לא יודעת לאיזה תהום זה היה מרסק אותי אם דמות טיפולית משמעותית (וכל הזעם של מימה כלפיך רק מראה לי כמה אתה דמות כזאת עבורה) היה אומר לי משפט כזה. מי כמוך בטח מכיר את המהפכים שאנשים יכולים לעבור, אולי לא בנקודת זמן הזאת, אולי לא בקונסטלציה הנוכחית של הפורום, אבל לרצוח את התקווה? באמת אודי, אתה באמת משוכנע שבעוד עשרים שנה מימה תהיה באותו מקום שהיא היום? מאד אשמח אם תגיב, ומימה, לך אני אומרת למרות שלא בא לך כנראה לשמוע אותי, אל תוותרי על התקווה! עברת דברים קשים בחיים שהטיפול הוא אחד מהם, אבל אפשר לעשות תהליך עם זה, לא למחוק את מה שהיה, בלי שיעשו עליך חרם, אפשר למצוא מקום שבו תוכלי להניח את כל הדברים הקשים שעברת ואז קצת גם להרפות מהם. זה לגמרי אפשרי ושוב אני אומרת לך שזה מניסיון אישי של חוויות מאד מאד דומות שעברתי... יכול להיות שהפורום באמת לא עושה לך טוב, אל תקחי את האמירה הזאת למקום שאת לא רצויה, כי לפחות מבחינתי ומבחינת עוד הרבה בנות כאן שמשקיעות וכותבות לך את כן רצויה, אבל כנראה שהניסיון להשתחרר ממשהו שיושב לך על החזה כאן, לא מצליח, זה לא באמת משחרר אותך ורק משחזר תחושות קשות... אשמח גם אם את תגיבי אבל אני מניחה שזה לא יקרה... משהו בי מעצבן אותך, מעניין למה... אז רק חוזרת ומבקשת, אל תוותרי על התקווה ותנסי למצוא דברים שמקדמים אותך, הפורום כאן לא מצליח לעשות את זה, עם כל הכאב על כך שקיווית שאולי מכאן תבוא ישועה... שלך, גלי

לא מסכימה אתך דווקא מסכימה עם אודי ולדעתי טוב מאוחר מאף פעם לא

נראה לי לא יזיק לי פסק זמן מפה. להיפך אולי... אתעסק יותר בדברים אחרים.. אולי הקול הכועס יפנה מקום קצת לקולות אחרים בתוכי שלא קשורים לפה ולמה שעברתי (יותר יש לי בעיה עם איך שעברתי ופחות עם המה. אם האיך היה יותר מותאם גם המה היה יותר נסבל פחות מכעיס ופוגעני נרקיסיסטית) אשתדל לנסות דברים חדשים.. מי יודע.. . תודה על ההודעה שלך.