נפש פצועה

אודי מה עושים שכואב ועצוב מבפנים כל פעם שחושבים על קרבה אינטימית?? שכל מה שבא זה מישהו שיחבק ויאהב אותי בזמן שאני בוכה יגיד שאני מקסימה והוא רוצה דווקא אותי וממש לא מרתיע אותו לראות אותי בוכה.. לא בא לי לזייף חיוכים ושמישהו יגיד לי כמה שבעיניו אני מושכת ואיך הוא מחפש פרטנרית אנרגטית עם שמחת חיים עצמאית ומשפחתית'... מרגיש כאילו אין אהבה בעולם. אין לי כח לזייף חיוכים ומשהו שאני לא. כל הרעיון של אינטימיות זה שיהיה מקום אחד בעולם המזורגג הזה שאפשר להיות בלי מסכות. ואצלי להיות בלי מסכות= לבכות. אני בוכה בלילות כבר שנים אודי... אתה פסיכולוג מומחה לא?? מה הפתרון למצב שלי??? מה אמורים לעשות אנשים עם נפש פצועה שרוצים אהבה? לא זיונים! אהבה. מה הסיכוי שזה יקרה?? מה הפתרון לאנשים? או שהאלטרנטיבה היחידה שלי היא לשלם מאות שקלים לשעה בשבוע לאנשי מקצוע בשביל העונג המפוקפק לבכות במחיצת מישהו שמוכן לשבת שם איתך ולהכיל את זה בא לי שההיא תמות אודי. מטופל לא אמור לצאת מ'טיפול' במצב כזה. נו אתם המומחים לא? מה אני אמורה לעשות עם הכאב והעצב האלה? מי יכיל אותם בשבילי?

הי מימה, אני מהאנשים האלה שמשלמים מאות שקלים לשבוע, וגם אז ההכלה אינה טוטאלית, היא רק משהו ממש קטן ורחוק מזה. ובכל זאת, אני מעדיפה שיהא זה איש מקצוע, לעניינים המסוימים הללו, מבחינות מסוימות קל יותר לתת תמורה שמוגדרת מאד, כאילו מתחילה ונגמרת - כסף - במקום, אולי להרגיש איזו מחויבות רגשית מוגדרת פחות ומבלבלת יותר יש גם צד כזה. סוריקטה