בעיות בתקשורת עם אנשים, צריך לזהות את הבעיה שלי.

שלום לכולם. עד לפני שנה הייתי בטוח שאין לי שום בעיה. הייתי מאז ומתמיד אדם פרקטי כלומר לא הייתי פועל ומונע דרך הרגש אלא הייתי מסתכל על משהו שקורה או משהו שאני צריך לעשות בצורה פרקטית. תמיד הרגשתי שיש לי כוחות עצומים כדי להצליח וכשהייתה לי מטרה הגעתי אליה רק מהסיבה ששקעתי כל כך בזה בתוך עצמי וניתקתי את עצמי מהסביבה או כמעט מכל דבר שהוא לא המטרה הזו. למשל בלימודים או בספורט, הגעתי לאן שרציתי אבל לא התייעצתי בדרך איך לעשות זאת פשוט עשיתיבעזרת המידע הכי בסיסי שיש, כמו שאני רואה את זה ונכנסתי למלחמות עם עצמי להצליח כי מעבר לזה היה לי קשה בחוץ ועם אנשים. העניין הוא שעד לפני שנה וקצת לא הייתי מרבה לשים לב לסימנים חיצוניים של אנשים, כשמישהו היה מדבר איתי הייתי רוצה שהשיחה תיגמר או שהיא תגיע לחלק פרקטי כל שהוא שבו אני אוכל לתת את דעתי העניינית בלי יותר מדי "בלבולי מוח" למינהם. לא רציתי ולא היה בא לי לפתח שיחות עם אנשים שאני לא מכיר ולא קרובים אליי כי פשוט לא עניין אותי בכלל מה הם עושים בחיים או מה שלומם, מה המטרות שלהם, כי לפי דעתי זה לא תורם לי שום דבר להקשיב לאדם שמדבר ולא מגיע לנקודה בה אפשרי מבחינתי לתתת דעה עניינית. יש לי ידע נרחב במדעים, חלל, ביקום אני מרבה לקרוא וללמוד את הנושאים האלה, לאחרונה "התעוררתי" בעזרת האינטרנט ונתקלתי גם בהרצאות שמדברות על פסיכולוגיה. שתבינו עד לתקופה הזו הייתי בטוח שאני אדם בסדר גמור וזה שאנשים מדברים כל הזמן אחד עם השני זה סוג של אינטרס ואין להם באמת עניין אחד בשני. זה גם מנע ממני לגשת לנשים, כלומר חוויתי והייתי עם הרבה נשים בחיים אבל זה רק בגלל המראה החיצוני שלי, אני גבוה ושרירי ונראה טוב, אם לא הייתי כזה גם את הנשים האלה בספק אם הייתי מצליח להשיג. גם עם הנשים שהייתי לא הצלחתי להוציא את עצמי החוצה וזלזלתי בהן כי לא חשבתי שעוד משהו עובר להן במוח ובלב מעבר לזה שיש לנו אחלה סקס, כמו שאני חשבתי. מסתבר כנראה שטעיתי, מסתבר שיש לרגשות תפקיד חשוב, אני מצליח להתרגש רק שאני לבד, שאני שומע מוסיקה מסויימת או שאני מתבודד עם עצמי ונעלם לתוך העולם שלי. אולי יש לי אספרגר אני לא יודע, גם שאני עם חברים קרובים, שיש לי 5-6 כאלה אני לא יודע איך להיפתח רגשית בדיבור ורוב השיחות שלי איתם ענייניות ואני גם שם לב שבנושאים לא עניינים כמו אהבה וכאלה הם לא נפתחים בפניי כמו בפני אחרים אפילו עם חבר שאני מכיר 20+ שנה. וזה משגע אותי אני לא מצליח להשתנות אני הולך עדיין לפאבים או מקומות עם אנשים ורואה אנשים מדברים ולא מבין על מה לעזאזל הם מצליחים לנהל שיחות של שעות איך זה אפשרי בכלל. איך אני יוצא מהמבוך הזה שמישהו יתן לי עזרה אני רוצה להשתנות ואני חושב שאנשים גם רואים אותי כאחד כזה גבוה גדול וחסר רגש ואני גם לא רואה סיבה ללכת ולהוכיח להם אחרת כאילו מבחינתי הם יכולים ללכת לקיבינימט. אני חושב על זה שאני רוצה להכיר מישהי ולהיות איתה כאישה לחיים ואני לא מצליח להבין איך אני הולך לעשות את זה.. על מה אני אדבר איתה כל הזמן על מדעים וחלל? כמה היא תוכל לשמוע את זה איך אני אצליח לגרום לה להרגיש מה שאני מרגיש כשאני מתרגש וכשאני מתבודד עם עצמי. תודה.