איך יכולתי ככה לפגוע בו??? אני רצוצה!!!!

הבן שלי, בבת עיני, שאין יום שאינו מתקשר אלי מהבסיס, שאי אפשר לאהוב יותר ממה שאני אוהבת אותו, התקשר וסיפר ודיבר, ורצה תגובה, ובגלל שהייתי תקועה בחלק הראשון של השיחה שהדאיג אותי, נתתי תגובה לחלק השני, בלי קשר, שיש בה לפגוע בו עד הסוף, ואפילו לא שמתי לב. הייתי כל כך מודאגת ממה שסיפר לי בתחילה. ואחרי שדברנו חצי שעה ונפרדנו, עשר דקות לאחר מכן הוא מתקשר, ואומר שלא הבין למה אמרתי כך וכך וכך, והוא חוזר על מה שאמרתי, ואני רוצה שהאדמה תבלע אותי ומה שמגיע זה לי הרג, חנק וסקילה בשביל לומר את מה שאמרתי, והצלחתי לשבור את לבו לרסיסים, וניסיתי לתקן, ובקושי הצלחתי, ואחר כך התקשרתי אני שוב, והוא בכה ואני בכיתי, והוא ניסה להרגיע אותי שהכל בסדר, אבל אני יודעת שהכל לא בסדר, והוא בקש ואתחנן שארגע כדי שאוכל לישון, ואמרתי לו שרק עם כדורי הרגעה, אז הוא צחק, ואולי זה קצת יפוגג את מה שפגעתי בו, ואיך יכולתי להיות כל כך אטומה, איך לא שמתי לב מה שאמרתי, איך איך איך, איך לא הבנתי, איך אמרתי מה שאמרתי, ואם לא היה חוזר ומתקשר אפילו לא הייתי יודעת כמה פגעתי, הוא כל כך קרוב אלי, מספר את הכל (עד כמה שאני יודעת) אני הבן אדם שהוא הכי מספר לי כל דבר, איך יכולתי כך להגיב??? למה זה הגיע לו?

נסעתי היום שלוש וחצי שעות לכל צד, כדי להגיע אליו, להביא לו בלי סוף דברים טובים, לחבק אותו ולהגיד לו שמי שעושה פיגוע צריכים לנטרל אותו, וזה מה שהיו צריכים לעשות לי. הייתי חייבת לחבק אותו, ולראות אותו מחייך, אמר לי שהוא עצוב בגלל משהו אחר, שאני לא יכולה לעזור בו, אבל אני מקווה שהצלחתי למחוק את הדיביליות שלי אתמול