היסטוריה

המסלול שאני עברתי, אחרי הטיפול הראשון המיתולוגי שבו עוצמת הצרכים שלי התנפצה וחוויתי את התסכול העז, שהנה מקום שאמור להכיל וכיצד יתכן שהוא כ"כ חלקי, ואז היה זעם אדיר עליה שנמשך מספר שנים. האשמתי אותה במצב שלי. היום אני כבר לא מאשימה. אני חושבת שהיו אולי דברים שבדיעבד היה כדאי לו היתה עושה אחרת, אבל שהיא באמת השתדלה, ואני לא הייתי מוכנה נפשית למפלצת שיצאה ממני, מפלצת שרוצה עוד ועוד קורבנות, ואי אפשר להשביע אותה, כשקיבלתי עוד חמש דקות זה הרגיע את המפלצת לרגע אבל מיד התעורר שוב הפחד, האם המטפלת נאמנה, האם באמת אכפת לה ואוהבת את המפלצת, וכבר היתה צריכה לתת עוד קורבן ועוד אחד.. עד שכבר כלום לא היה יכול להספיק מלבד הטוטאליות של היות המפלצת והמטפלת יחד רק שתיהן (וכבר דמיינתי איך אני אורזת לקראת מעבר לביתה). וכשהיה כ"כ קשה להיות מפלצת, היה יותר פשוט להפוך אותה למפלצת ולשנוא אותה. על שלא נתנה מספיק. על שאם היתה מדייקת יותר, מתאמצת יותר, הייתי מצליחה באמת להרגיש את הקשר ואז המפלצת היתה נרגעת. היום אני יודעת שזו בדיה. היום אני יודעת שהיה נוח להסתכל עליה ולשים עליה את האשמה. מימה, את גם קוראת את זה? במסלול שאני עברתי, אחרי הרבה שנים של זעם מטורף, עברתי מהזעם לייאוש כזה, של בובת סמרטוטים שאומרת לעולם- תעשו בי מה שתרצו. והעולם אמר טיפול נוסף, אז הרפיתי, נתתי למים לשאת אותי כי כבר לא היה כוח להלחם. ואחרי זה היה עוד טיפול ועוד אחד ועוד אחד. והיו גם לא מעט מטפלים שסירבו לקבל על עצמם טיפול קשה כזה. כאב רב ודוקר היו הסירובים האלו. אבל היום אחרי המון שנות טיפול, אני כבר לא במקום הזועם שהייתי, השגתי כ"כ הרבה, השגים שהייתי משוכנעת מהגיל הרך שלא יהיו מנת חלקי. נפקחו לי העיניים, ובינתיים, עדיין לא קל, המון מאבקים, ולחץ של השעון המתקתק להספיק לפני שיהיה מאוחר מדי כי לא התחלתי את המרוץ באותה נקודת התחלה כמו כולם, אבל עדיין טיפול יציב שמלווה ותומך ומחזיק.. ואוו מרגיש לי שחשפתי כאן המון.. מקווה שאפאחד לא יזהה.. שלכם, גלי

הי גלי, אין לי הרבה מה לכתוב לך כרגע. אבל תדעי שאני מאוד אוהבת לקרוא אותך..לא זוכרת אם אמרתי לך או לא...

ריגשת אותי, גם אני אוהבת לקרוא אותך 3>

תודה ...כל כך דייקת בחוטים דקים ואמיתיים ..מרגשת . חיבוק עם נכון לך

הי אביבוש, איזה כיף מה שכתבת לי, מוכנה לחיבוק רק אם את מוכנה לקבל אחד בחזרה ;-)

גלי יקרה מאד, רק רוצה להגיד: אהבתי. עוטפת, סוריקטה

אני גם אוהבת! ועוטפת!

וואו! כל הכבוד אבל.. אני לא בטוחה שבאמת הייתה כזו מפלצת, את יודעת זה הולך פיפטי פיפטי, וממשיכים הלאה את לא צריכה לקחת את כל האשמה עליך, היו עוד כמה גורמים זעם הוא לא הפתרון, נכון ממשיכים הלאה את מלחמת הקיום, אבל את רחוקה מלהיות מפלצת

הי סאנדי, אם היית יודעת מה עשיתי לה בשנות הזעם ומה עשיתי למטפלים אחרים שלי, אני לא כ"כ בטוחה שלא היית חושבת שאני מפלצת.. ככ היה קשה להם מולי שהיו צריכים לשלוף את התותחים הכבדים.. משטרה, עורכי דין... בתקופה האחרונה נורא רציתי לפגוש אותה, להראות לה שאני במקום אחר, להתנצל, אבל בעיקר שהיא תראה בי משהו אחר. היא סרבה להפגש. אני מבינה אותה.. אבל עצוב, היא כ"כ משמעותית לי. עדיין.. תמיד..

ואני כבר חשבתי לפי הכותרת שאתה מצטט לי שיר. לא נורא, אני אקשיב לו לבד בחושך ;-)