אינטגרציה

הי אודי, ככל שאני הופכת בדבר, אני מבינה שהילדה הקטנה שבי לא תיעלם אף פעם. היא תמיד תישאר כאן חלק ממני ותתבע בדרכה שלה התייחסות, שכנראה הייתה חסרה לה\לי במשך תקופת חיים שלמה. אני שוב לא יודעת למה אני כותבת כאן..כי אין לי שאלה מוגדרת...אבל אני רוצה לכתוב שאני יודעת שיהיה לי בסדר. בסוף אני אצליח להיות כמו האישה הזו שנמצאת בתמונה שלי על הקיר. גאה וזקופה ומשדרת קבלה והשלמה עצמית...אבל בניגוד אלייה, אני אלבש לי שרשרת פנינים יפה כזו ביחד עם גרביים צבעוניות וילדותיות ואני ארגיש עם זה הכי טוב בעולם, כאילו זה הדבר הכי טבעי לעשות.. אודי, למרות הגוף שאני כה שונאת - אני אוהבת אותי מאוד מאוד.

כייף לקרוא אותך...