להיות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הצלחתי לתפוס את הזנב רגע לפני זה אמור לעשות אותי שמחה אבל זה עשה אותי מאוד מבולבלת ועצובה ההבנה של מי אני ..בכלל אני מתחילה להבין שאני בת גילי ולא בת שש עשרה ובחיים אני לא יהיה שם ..הלימודים האלה פתחו פתח לתקווה ויחד עם זה הציבו מראה כואבת שיש דברים שלעולם לא יקרו ...הם גזלו ממני הכל . וכן אני יודעת לראות את מה שיש וזה לא מעט ויחד עם זה ...זה כואב....אני חושבת שאני מתבגרת וכעס הופך לכאב אמיתי...
בהצלחה בלימודים אני ממש מאמינה בך הילה
הי אביבי, את יודעת, גם אני מבוגרת, ואובדנים רבים יש שם (ולכן, הדיכאון, בו טמון, כך נראה לי, גם ויתור על משאלות לא ראליות לעכשיו), ולצדם, בכל זאת, יש תקווה. כתבת שיש. אז המשפט שחמק לך שם "גזלו ממני הכל", כנראה, לא ממש מדויק. באמת צריך כוחות מיוחדים במצב אותו את מתארת כדי לעבור תהליך של לימודים לימודים. מאמינה בך. ואפילו מקנאה. שלך, סוריקטה
הם גזלו ממני הכל. כל מה שיש לי שהקמתי שעשיתי זה בזכותי לא בזכותם..הוא לא רק פגע בי והרס לי את מי שאני הוא גזל ממני את הנורמליות .. .. אני רואה את ילדיי ורואה אותי ....ברור שאפשר לעשות ואני עושה ויחד עם זאת הם גזלו ממני את הילדות את הבגרות חצי חיים וגםהחצי השני מתנהל משם ...וכן זה ממש לא מובן מאליו הלימודים ואני כבר לא בטוחה שזה רעיון נכון ...המחירשאני משלמת מאוד גבוה ....
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
