הטיפול הנוכחי שונה ממה שהכרתי

אמרתי לה היום ששבוע בין פגישה לפגישה זה הרבה זמן. ספציפית אין את הקבוצה בגלל חנוכה, אבל בלי קשר לכך שפוגשת אותה בקבוצה, היא חסרה לי. אמרה לי- שזה בסדר שאצור איתה קשר ושאם אני רוצה אפשר לדבר. ואני לא רגילה. אצל הפסיכולגוית, הייתי מקבלת הבנה שזה באמת קשה ושאולי אפשר לחשוב מה לעשות ברגעים האלו ושהיא חושבת עליי גם כשלא נפגשות. ועכשיו- היא בעצם נותנת לי את כל הזמן שלה כביכול... וזה מפחיד וזה מוזר. ואולי אני רוצה, ואולי מפחדת להגזים ואז שלא תסכים בכלל. אבל זה גם סוג טיפול אחר... אני הרבה פחות מנכסת (מלשון נכס) אותה אליי. מרגישה שרוצה אותה אבל עצם זה למשל שהיא בקבוצה ועוד מדברים איתה לידי והיא מתייחסת לאחרים ולא רק לי, כבר משנה את התמונה. לפני מספר פגשיות אחת הבנות אמרה למטפלת שלי שתתחדש על התספורת, זה כמובן הכעיס אותי קצת... אז אני לא באמת "משחררת" אותה גם לשאר. כמעט בתחילת כל פגישה שלנו היא שואלת אם אני רוצה לשתות משו... חוץ מפעמיים שביקשתי מים, לא רואה את עצמי שותה אצלה תה או קפה. הפסיכולגוית הראשונה פעם שתתה משהו חם ולא הציעה לי ואני כעסתי והרגשתי מסכנה וקטנה לידה. הפסיכולוגית האחרונה לא עשתה את זה ואני אוהבת אותה.. אבל היא גם קצת רחוקה ממני, אבל עברנו הרבה יחד. קצת גלשתי... והיום היא אמרה לי שאני עובדת ושזו דרך, ולאט לאט... ואני מקווה שבסדר. עוד לא מרגישה מאה אחוז סומכת עליה, מאה אחוז איתה ובנוח.. אבל מקווה שאצליח.

היי חנה אני קוראת אותך ומרגישה כאילו אני כתבתי חלק מהדברים... אצלי היא אפשרה לי לכתוב לה בין הפגישות. יוצא שנפגשות פעם בשבוע, ועוד פעם אני כותבת לה את תחושותי מהפגישה ומוסיפה באותה הודעה אם יש שאלות נוספות או צורך לעזרה והיא מגיבה כשמתאפשר לה. שבת שלום Aya

שוב אומרת לך גאה בך זאת דרך לא פשוטה בכלל ואת עושה צעד ועוד אחד כל הכבוד... חיבוק

הי יקרה, שמחתי לשמוע שמסתדר לך ...את רגישה וכנה ואני מתפעלת ממך מאוד...