השבוע,

הי אודי יקר והי כולם. אודי, כתבתי כמה מילים בהמשך לעץ העליז וההומוריסטי שפתחתי למטה, הכיוון קצת השתנה מאז. השבוע חל התאריך בו קבענו אי אז, המטפל ואני, את פגישתנו הראשונה בקליניקה שלו. חשבתי שאולי יהא זה עבורי תאריך האימוץ שלי. המחשבה הזו הרחיקה אותי לזכרונות עבר נוראיים, למצב בו הגעתי - לא מוכנה לגור בבית כמו אנשים, לא מוכנה שיהיו לי דברים, לא מסוגלת לגעת בדבר הזה שקוראים לו מיטה, להשתמש במקרר ששומר על הדברים הטובים, לא מתקשרת, מתפרעת, ועוד דברים עצובים. אפילו את הפגישה הזו לא יכולתי לקבוע בעצמי. הביאו אותי אליו (בהסכמתי ובמשאלתי, כמובן). בין המילים הראשונות שלו אליי, עוד לפני שבכלל הכיר היו: "את צריכה טיפול". וקבע לי פגישה נוספת. כמה שנים שהאיש הזה השקיע וטיפל ועבד איתי. איש טוב אחד, שהפכתי אז במחשבותיי לד"ר מנגלה שכזה, כמה מעוותת הייתה תפיסתי. בדיעבד, מסתבר שההשקעה השתלמה. אני עשירה יותר מבחינה רגשית. סופשבוע מאד קשה היה לי, משאירה כאן דגלון, בתקווה שאוכל לספר בקרוב שהמצב הקיצוני יותר חלף. חיבוק, סוריקטה

תודה, אודי. די התעשתתי. אבל זה היה מפחיד. ולמרות שאני יודעת לומר לעצמי שזה חולף, כשנמצאים בפנים, לפעמים קשה להאמין. תודה שהיית איתי, שלך, סוריקטה

אוהבת מבינה חיבוק עוטף לכולך קראתי שהסערה חלפה שמחה עבורך לא פשוט איתך אהובה