להיות

מרוב שרוצה להיות כאן קצת בורחת מרוב שקשה להיות באמת הרבה בורחת יום לא פשוט אתמול פגישה לא קלה התקרבתי יותר הקשבתי הרבה לא זוכרת כי לא הייתי אבל יודעת על מה . הפגישה החייתה אותו כל כך ההבנה עד כמה אני עדין פוחדת מזעזעת ולא מצליחה לשחרר מחפשת אחיזה קרקע יציבה מפחיד שם וקר שם בחוץ עוד אבדנים לקבל ולעכל גידלה אותי מפלצת לא בן אדם אני אשבור את מעגל האימה ואת הדפוסים האוטומטים עד אז ...קשה אודי יש לך מילים רכות לאחוז

הי אביב, זאת אינה פעם ראשונה שאת פותחת הודעה תחת הכותרת 'להיות'. ראי מה כתבתי לך בסוף העץ שכותרתו זהה, בעמוד הקודם. מניחה שתביעי התנגדות כלפי דבריי שם. ואומר עוד, ומאמינה שיש סיכוי סביר שלא תסכימי לקבל גם את דבריי אלו - לא נכון, לדעתי ותפיסתי, להסתכל עליו כעל מפלצת, שאזי גם את שיש לכם חלקים משותפים (ותכחישי עד מחרתיים), גם את מפלצת. והרי את אינך. כמו-כן, מהמוכר לי, דפוסים אוטומטיים נשארים לתמיד. השונה הוא, לאחר סיוע טיפולי, למשל, שאפשר לעצור, לחזור לצומת בפניית פרסה, ולבחור אחרת. הקור הזה שובר ונמאס. והוא רק התחיל, שלך, סוריקטה

לא מכחישה יש לי חלקים דומים אבל אני לא כמוהו ותאמיני לי שהוא היה יותר גרוע ממפלצת .... אבא חא מוכר את הבת שלו וזה על קצה המזלג . מה שעברתי ממנוו זה לא ליטופון

הי חברים שלי, רציתי להוסיף שראשית, חרדת הנוכחות קיימת בעוצמה גם אצלי (זוכרים את החלום על הפורום?), ובעיניי, הדבר קשר לגילוי החלקים הפחות יפים בי. אלו שאני חווה כרעילים, גם אם הם קורים בקטנה, אצלי בפנים עלולה להיווצר חוויה מפחידה מאד. מצד שני, אולי החרדה מגילוי החלקים היפים גדולה אף יותר. וגם כאן, מעניין שגם אני וגם אביב, למשל (והזכרתי רק אותנו, כי אנחנו בעץ זה) נוכחות יחסית הרבה. מחשבות בוקר, ומעבר לברכת חג של אור - אוסיף גם חמימות, שלכם, סוריקטה