לבד ועצוב לי

אבל היא לא כאן...חסר... מחכה לה. כמעט כתבתי לה רק שלוש נקודות כאלה שתזכור שאני פה, אבל יודעת שהיא אמורה לאגור כוחות, נחה וזאת חופשה שלה! זה יהיה ממש חוצפה מצידי ופריצת גבולות....אוףףףףףף. אני יודעת שיש לה בן זוג שעושה אותה מאושרת....שמחה ממש בשבילה, אבל פתאום מאתמול עצבות נפלה עליי..קשה להסביר למה...אולי הקריאה שלי על הורות, משפחה...אני בקשר עם משפחתי ונפגשנו...ו..היום הם קצת שונים, לטובה...אבל קשה לי מאוד. אני עצובה. הערב חברה הזמינה אותי אליה עם כמה חברות נוספות מעין סגירת החג , אין לי חשק בכלל ללכת...עצוב לי כל כך ובודדה :( מרגישה לבד למרות הכל ולא אהובה כלל....וכזה מה אכפת לה? היא עברה קליניקה שאני שונאת, היא יצאה לחופש ו....קשה לי...אוףףףףףףףף יודעת שתחזור וגם אני איכשהו אחזור לשתף כנראה.........אבל........לבד.