אני בסדר?

הי אודי, הכתיבה כאן של בנות לגבי הקשר עם המטפלת ועזיבה של טיפול - מחזירה אותי לפעמים לקשר שלי עם המטפלת הקודמת (אם כי פחות ופחות..) אני כמובן לא מעוניינת לכתוב עלייה, והרגעים שמתפרצים אצלי הרגשות כלפייה הולכים ומתמעטים, אבל זה ממש גורם לי לחשוב - מה היה בה שגרם לי להתעקש על הקשר ולא להרפות (אפילו שהוא לא היה טוב לי ומתאים) אודי, היא לא התאימה לי! לא בסגנון הלבוש שלה , לא בסגנון הדיבור שלה, ולא באופי שלה. המטפלת הנוכחית (שגם היא אינה דתיה כלל) משרה עליי רוגע ואמון ותחושה טבעית וטובה. יש לה דיבור נעים, היא מקרינה אמינות ויושרה ואני לא חשה חודרנות (אבל כן מבוכה לפעמים) אז למה התעקשתי כל כך עם הקודמת????? אני חושבת שאני יודעת למה (אולי...) כי הקודמת , מהרגע הראשון שראיתי אותה - היא הייתה כמו כל הנשים האלה שכותבים עליהם בעיתוני נשים, היא הייתה מוצלחת, וסמכותית, בעלת ביטחון עצמי מטורף. היא הייתה מושלמת! היא הייתה נשית כזו, ובטוחה בעצמה כמו שאני לא אהיה אף פעם וממש רציתי שהיא תאהב אותי, שאני אקבל אישור לכך שגם אני שווה ונשית ומוצלחת! רציתי שאחת כמוה תאהב אותי. אחת כמוה!!!! והנוכחית, היא כזאת פשוטה ורגילה ואמיתית וטבעית. ויש לי הערכה אמיתית אליה. וזהו. אני לא מצליחה לחוש אליה את עוצמת הרגשות שהיו לי עם הקודמת. היא פשוט טובה מידי.. אני מחבבת אותה מאוד. וזהו. אתה חושב שזה בסדר שאלו התחושות שלי כלפיה? האם מטופל לא חייב להרגיש יותר כלפי המטפל שלו? איפה כל הרגשות העוצמתיים שלי? איפה הכעס? איפה הכאב הפיזי בלב? איפה העצבות הנוראית? איפה הבחילות הקשות אחרי הפגישה? נדודי השינה? איפה הגעגוע? איפה התרגשות מטורפת של שמחה לאחר מייל ממנה? איפה המבטים בתמונה שלה? איפה הפחד הגדול שהיה לי מהקודמת? ואני מדברת עם המטפלת הנוכחית על אותם תכנים...ואפילו יותר... אודי, זה בסדר?