רציתי שתדע

הי אודי, מהמקום המאוד קשה שלי רציתי שתדע שאני גם עובדת מאוד קשה בטיפול ושהמטפל שלי מאוד משתדל בשבילי. יש בי הרבה כעס והאשמות על עצמי, על שהגעתי למצב הזה ואיני מצליחה לצאת ממנו. אני מתפקדת כאם וגם עובדת למרות שאני לא רוצה להיות באינטראקציה עם אף אחד, והאמהות מאוד מכבידה עלי. כמובן שגם על כך אני חשה אשמה. בטיפול יש נסיונות ליצןר קשר עם חלקים שלי שמנותקים ממני לחלוטין ותקועים אי שם רחוק רחוק בזמן. הרעש הזה שאני שומעת כל הזמן, הצעקות, הבכי, הביקורת, הדחף לפגוע בעצמי ולמות ועוד, הם החלקים האלה שאין ביניהם הרמוניה או סנכרון. הדכאון ניזון מהם. אני מניחה שעצם העובדה שאני ממשיכה ללכת באדיקות למפגשים הטיפוליים יש בה מן התקווה, למרות שאני לא רואה איך משהו משתפר או ישתפר בקרוב, מה שגם מגביר את התחושה שאני חסרת כוחות וחסרת ערך. רציתי לשתף אותך. תודה שירה