אודי,

ראשית, מתגעגעת מאוד ! שנית, רוצה לשתף .. ממש ממש רוצה לשתף.. מפחדת.. הרי המרחב פתוח.. מפחדת לכתוב מפורט בכדי שאם מי מפה מכיר אותי לא יזהה אותי.. אוףף זה קשה.. אנסה.. אתה יודע שהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע ,נכון ? הסיבה המרכזית היא כיוון שרציתי להתנסות בסדנת כתיבה כלשהי.. אודי.. המון שדים יוצאים בכתיבה החופשית הזו.. סיפור חיי יוצא דרך הדיו על הנייר.. אני מעריכה את חוזקם של הדפים שמצליחים להכיל את שהדיו כותבת עליהם.. אודי.. כן.. למחרת בבוקר אני נפגשת עם אמא צביה ואנחנו מעבדים את שהדף הצליח להכיל.. לא בטוחה שאני מצליחה להכיל.. אני בהצפה של פחדים וחרדות איומות מאז שמתערבבות עם פחדים של היום מהעבודה התובענית שדורשת ממני המון..אולי זו אני שדורשת מעצמי את המקסימום ??? אודי אני בחרדות ופחדים איומים.. סדנת הכתיבה הזו מבחינתי היא סוג של מכינה לקראת חזרתי לפיסול שכן גם בכתיבה אני כותבת מתוך שחרור ואפשור לאצבעות להניע את העט על הדפים.. ללא מחשבה סדורה ..משהו שמזכיר כמו מתוך ערות /חלימה.. כפי שהרגשתי כשפיסלתי.. אודי.. אני מפחדת.. מפחדת מתריסים חלודים שחורקים ומעוררים את כל השדים ,השלדים שבעבר.. אתה מצליח לשמוע את חריקות העצמות שמשמיעים השלדים שפוערים פה פתוח וצחוק רע, חלוד, עמום יוצא מפיהם כשחושפים שיניים חדות.. אתה מתבונן ננבהם קפוא.. לא מצליח להשמיע אף לא לחש..קפוא מתבונן באימה בחורי ארובות עינייהם.... שלדים שרוקדים את ריקוד המוות וחורקים בעצמותיהם הישנות.. אודייי דיייייייייייייי