הי אודי.הי בנות.

כל הזמן פה.קוראת הכל.ונכון,שהמון זמן לא כתבתי.לא פשוט לי הכל. הרבה מהמורות,דאגות,טרדות,מועקות,חששות,חרדות,תסכולים,ומעט מדיי שמחה ותחושה של טוב שמספק. כולל גם מהטיפול.שמעורר לא מעט וביחס כל הזמן,גם אליו ולקשר שלנו.וזה מעייף גם ומרגיש מאד מתסכל.ובטח כשהבדידות גדולה,וזה מאד ממלא. ואני עדיין כל הזמן תוהה...,וגם במקומות שלמשל גם מרגישה אותו,מחבב אותי ,מחוייך,רוצה בקרבתי,..איך באמת יכולה לדעת וכדי גם להקביל מהקשר הזה לחיים האמיתיים..,שאכן זה כך..?כשהרי הוא פועל ,בעיקר מתוך מקום טיפולי,כולל בשדרים שלו אליי.ושאם...,היינו בעולם האמיתי,בכלל לא בטוח שהיה ממשיך ורוצה להיות בקשר איתי. שלא נדבר שהמטפל הקודם התקשה מאד,ובסוף, הקשר(טיפול) גם נגמר,ובאכזריות רבה מצידו. כך ש..,אולי בכלל המטפל הנוכחי גם מונע מהמקום הזה אלי, וכדי לנסות ולתקן את הפגיעה והנזק שנשאר.(ואחרי ככ הרבה זמן שכבר עבר). כך שקשה לי אפילו להסתמך על זה, ובאמת להרגיש ולדעת שהכל אמיתי,ולא מגמתי...,ולמרות כל הקשיים שגם מעוררת בו. כשגם קירבה הולכת וגדלה..,ואיתו,בסופו של דבר רק תתסכל אותי אולי אפילו יותר, ואולי גם תשלה יותר,וכשאני רוצה ממנו גם הרבה יותר.ומתקשה להסתפק רק ב "תנאים של חיבה"..., כך ש...שוב...הכל מרגיש כמו מין מעגל קסמים סגור ותוקע.במקום להיפך. והחיים שלי מלאים בעיקר בדאגות ..,וגם מסתבר בשטויות..,וזה נורא מתסכל.בטח בגילי. ובכלל בכל מצבי הקיומי כולל הגופני שככ מקשה עליי,ומונע חיות אמיתית.ושוב..,זה מעגל סגור שלא ברור לי מה תכליתו ואיך באמת אצליח לצאת ממנו.ויש הרבה עייפות,דכדוך,הלקאה,אשמה ואי ידיעה כבר,מה ממשי,מה לא, מה שלי,מה לא, ומה בינהם..., ועוד סופש..,והזמן עובר.

קרן יקרה רק להגיד לך שקראתי ...שולחת חיבוק אם נכון ....