אני בסדר

לא יודעת..אני חושבת שהקשר עם המטפלת הנוכחית הוא לגמרי בסדר, הוא טוב ומיטיב ויש גבולות ברורים. ואולי גם מצידי אני באה לקשר הזה עם יותר תובנות ויותר בגרות ומודעות.. לא יודעת מה היה קורה עם הקודמת בנסיבות אחרות, וכנראה שיש לפחות מישהי אחת בעולם הזה - שחושבת שמיקה היא מקרה סופר קשה לטיפול ושלא מחבבת אותי במיוחד (כנראה שלא כולם יאהבו אותי בחיים האלה). אני מאמינה שהכול קורה לטובה - וכנראה שבמסעי הייתי צריכה לעבור גם בתחנה שלה. וכנראה שזה לא הסתדר בינינו, ותכלס זה כבר לא חשוב למה... ועם המטפלת הנוכחית, אני לא חושבת שאני רוצה את הרגשות העוצמתיים האלה, טוב לי כך - עם פגישות סדירות, חיבה הדדית, וטיפול שקורה בחדר ולא במיילים. אני אוהבת את המקום הפרטי שיש לי , אי של יציבות והתבוננות וקבלה, בחיים העמוסים שלי. ואני מצליחה לראות תוצאות גם מחוץ לחדר וזה לא מפחיד אותי כמו פעם אני בסדר, וטוב לי בדיוק היכן שאני. ומה יהיה בעתיד - כנראה שרק ה' יודע.. אודי, סוריקטה - תודה לכם..

לפעמים טוב גם הרוגע, השגרה, בלי הריגושים הקיצוניים שאמנם מזרימים את האדרנלין, אבל מוציאים אותנו משיווי המשקל