ועוד משהו....

ורק גם לאמר שהרבה מהדברים כן מועלים גם בטיפול.(אם זה כי נאמר, או אם כי נכתב...,ובמסגרת האסמסים הרבים,שגם זה...,מעיק מאד ובעייתי לכשעצמו.). בכלאופן קשה לי גם מאד עם הניגודים אצלי.כל הזמן. כולל..,הפחדים...,ואל מול, הפאנטזיות..., שכנראה רק תוקעות.ובעיקר מרגיש לי שהכל סתם שטויות ולא רציני אצלי,ובי (כשהוא גם המטפל וגם נשוי), ושאני כנראה ממש במצב קשה ובעייתי, וכשזה מה שמעסיק אותי, וכמו ילדה מתבגרת, כשבנוסף...,קשה לי גם לראות בו נטו פסיכולוג, וזה גם מאד מקשה על הכל ותוקע.כולל אולי גם באמון..., ? אז מה יהיה??? ובטח שמביך אותי גם מאד,ובעיקר מולו, להיות במקום הזה,ומתוך בדידות גדולה,שהוא גם מדגיש שקיימת. ומאד קשה לי גם לדבר על זה , כשזה ככ מביך .הכל. כולל המצב הקיומי הזה שלי. ושבעצם אני כמו ילדה קטנה....ומולו, אז בכלל..,מביך פי שתיים. בעיה.הכל.אוףףףףףף. ומעניין איפה הוא עם הדברים...,באופן אישי.ומה מרגיש איתי וכלפיי.ומעבר ל"פסיכולוג" שהוא...,וזה גם מלחיץ האמת,ולפעמיים מעורר חששות. וכמו שאמרתי כבר, הכל כל הזמן בניגודים אצלי. בכלאופן נראה לי שאם גם הייתי יודעת על הזוגיות שלו,ושנולד לו תינוק למשל..., היה לי מאד קשה להמשיך. וכל זה, זה משהו שכאילו מתעלמת ממנו ולא רוצה לדעת. והאמת...,לא בטוחה אם זה דווקא נכון, או בעוכרי.ההתעלמות הזו כביכול...,והאשלייה. שזה מה שטיפול גם עושה בעצם...,ועם כל הקשר הזה...,האינטימיות, החד צדדיות, המטופל שבמרכז וכו וכו..., כך ש...בהפוך על הפוך אולי זה בכלל לא לטובה.כי רק מייצר מצבים שתוקעים ומשלים. מה דעתך?