אודי,

רוצה לשבת על ידך בשקט.. רוצה קצת לשמור על מרחק מהרעשים שפה.. מספיק עם הרעשים שקיימים בחוץ.. אתה יודע אודי ? מחר לא בא לי להגיע לאמא צביה.. כבר בראשון היא אמרה לי שכפי שנראה, בחמישי כשאגיע , תהיה ספה חדשה.. לא אוהבת חדש. אוהבת שיגרה. אוהבת את הרגיל. אני יודעת כל כולה ספה. אני גם משננת לעצמי כמו מנטרה, תפסיקי במבי ,כל כולה ספה.. אבל מרגיש לי שזה כל כולה הרצפה.. שזה כל כולה ,העולם שמתפרק לחתיכות קטנות. אודי :((

הוי ממי, לו היית יודעת כמה דיברנו על הספה עד שבכלל הגעתי אליה. והאמת, היה אצלו מקום לשכיבה גם קודם, והספה החדשה שהוא הכניס, אמרה באיזה אופן שהוא עלה שלב. ונדמה לי שאחרי שנתיים של התכוננות עברתי אליה. וזה היה עוד לפני שהייתי מוכנה לישון במיטה, כשהייתי עוד על הבטון והחצץ. קונקרטית. הספה הייתה גם עבורי הכנה לעלות מעלה, למיטה (וזו עדיין מילה שלא פשוט לי לכתוב). להיפרד קצת מהאחיזה המטורפת ב'רצפה'. אם כך, נדמה לי ששנינו השתדרגנו. איש בדרכו. הזכרנו דמיונות מול מציאות - בדמיון שרף וצרב. במציאות פעמים רבות זה פשוט יותר. בוקר של בינתיים, חיבוק תומך, סוריקטה

אחד הדברים המפחידים בלעבור מטפלת זה שעכשיו אני אצטרך לשבת על כורסא ולא על הרצפה...לא רוצה וזה ממש מפחיד...ובמבי נשמה שינוי זה מפחיד אבל אודי צודק שינוי זה התפתחות ...איתך