חששתי...

שזו תיהיה תשובתך. והמצחיק...,שרגע אחרי ששלחתי תהודעה, עם הכותרת "מדכא",הרגשתי שאני בכלל לא בטוחה אם זו ההרגשה,וכאילו סתם מילאתי כותרת,במילה שכאילו כביכול התאימה,ושהייתי צריכה לכתוב בדיעבד "ללא כותרת"..., ותהיתי אם באכן תשמש בזה כתשובה שלך אלי, ואכן כך היה.. :) בכלמקרה יצאתי ממנו ופשוט הרגשתי אטומה.אולי אפילו באיזו הקלה.ניתוק.מרחק. ואחרי שנמנעתי מלכתוב לו הפעם בין הפגישות אסמסמים בלתי פוסקים (דבר שגם ככה,מוטרף,מעיק ומסובך לי מאד).הרגשתי שגם לא רוצה\מסוגלת לשתף בכלום בפגישה. ואם כבר..,אז כבר. ושלא ידע כלום.ולא צריך.וזו לא היתה רק החלטה שכלתנית כביכול, אלא גם מצב רגשי שהייתי נתונה לו,לא הייתי מסוגלת.הייתי סגורה,מכונסת,ולא הצלחתי לאמר כלום על כלום. ונראה ומרגיש לי ,שכך גם ימשיך, ואם גם לא רוצה לכתוב יותר בין הפגישות.ומשהו בי כעוס וסגור. הרגשתי גם,שהוא גם יוצא מופסד,ומזה שלא כותבת ולא מדברת.לא רק אני.ולמרות שבמבט חיצוני יודעת שזה בעוכרי,ילדותי ורק תוקע אותי, משהו הרגיש גם הפוך,ושזה מפריע גם לו.ושימצא פתרון לכל המצב הזה כולו.או שלא...,ונמשיך כך. ושוב...,התעתוע הזה שמחבל בי.וכשמדובר בי.ולא בו או ביחסים של בני זוג כביכול.ובכל זאת...,הייתי חסומה. לא יודעת בדיוק מה עבר ,עובר עליי, אולי משהו בפגישה הקודמת שפגע בי,ואז ניתק וחסם, אולי משהו אחר.., אולי כל המצב הזה,הקשר המתסכל,שלא מאפשר לי באמת לזרום ולאורך זמן,וכל פעם מחדש נתקע,לא יודעת,ולא מצליחה גם להבין בתוך כל הכאוס הזה והערפול . ובעיקר מרגישה כמו דרך ללא מוצא.ושכאילו..,לא רוצה עזרה. והרבה מאד כסף גם כל חודש, כסף שאין לי..., כשזה עוד מעמסה ולחץ שמתווסף,על אחת כמה וכמה אם לא יעילה. חוששת מאד מהכל, אין לי מושג לאן כל זה הולך אם בכלל.., ומרגישה שכנראה אין תקנה. ושאשאר כך, עד סוף ימיי. ולבד. וגם אם לא רוצה...,עובדה שזה מה שקורה.זה חזק ממני. והרבה לא מובן,כנראה לא מופנם לא מוטמע,וממשיך כמו שהוא,ואם גם לא מצליחה לדבר,וכל פעם מחדש זה חוזר,ויש איזה אטימות ועכירות ומועקה ותסכול,והגוף הזה שממרמר אותי ,מדכא,משפיע על הכל, וגם סוגר,כולל הציפיות והאכזבות והתעתוע וההרגשה שעלובה וילדה קטנה,וטיפשה, והכל מסתבך לי ומעיק. .ואולי לא מסוגלת פשוט לקשר הזה. ובאמת שכבר לא יודעת מה אני מרגישה...., וזה גם מעורר אי נוחות רבה והרגשה שאני נוראית.ואחרי הכל.ומחבלת גם בו.(או שלא...??),כבר לא יודעת איך לראות תקשר הזה וטיבו. וייאוש שזה המצב כולו.כשגם טיפול..,לא עוזר לי.או שאני לא מצליחה להעזר. לא משנה...,בשורה התחתונה זה המצב כל פעם מחדש. אז אולי עוד 20 שנה יהיה אחרת...,אולי...,אבל אז כבר אהייה באמת זקנה וחולה וערירית. וזה גם מפחיד אותי נורא.ואין אחיזה.בעיקר רק תלות וכנראה אשלייה.(...תקווה??).לא יודעת כבר מה זה מה....,