סנדי (2) - וגם לאודי...

אודי עם כל הכבוד בתחילה אמרת שתעלה בסוף השבוע ואחר כך אמרת רק בתחילת השבוע הבא ואני, וואו, כבר מתפוצצתי עם מה שיש לי לומר לסנדי כתבתי לה פוסט אחד ולא ידעתי איך שהיא תגיב על מה שכתבתי, רציתי קודם לראות מה תהיה התגובה עד שאעלה את הפוסט השני, אבל כבר לא יכולתי לחכות יותר והתפוצצתי, אז אני שמה את נפשי בכפי ומעלה את הפוסט השני, ומקווה שלא תפרוץ מלחמת עולם, סנדי, באמת שלא רוצה לפגוע בך, אבל מרגישה שהגיע זמן שתדעי כמה דברים. לא כתבתי את הכל, נראה מה יהיה ואם כדי להמשיך לכתוב לך. סנדי קודם כל אם לא אכפת לך אקרא לך סנדי כי אני אוהבת אותו יותר מסנדיי והוא גם יותר דומה לשמי האמיתי, אז אם לא איכפת לך נקרא לך סנדי. כמו שאני כותבת לך עכשיו, רק רציתי לומר לך איך את נראית בדמיוני, בדרך כלל כשאני כותבת בפורום אני מדמיינת את זו שאני כותבת אליה. אגיד לך את האמת איך את מצטיירת לי רווקה מבוגרת בת 60-65, בגובה של מטר וחצי במשקל 140 קילו, שיער צבוע אך מוזנח כך שחצי ממנו לבן וחצי שחור, יש לך די הרבה קרחת בתוך השיער ורואים אותם מאד כשאת אוספת את השיער בקוקי. על האף שלושה גידולים קטנים ועוד שניים על הסנטר. אין לה משפחה, אין לך בן זוג, אין לך ילדים, אין לך אפילו חתולים שאת מאמצת, (לבעלי חיים יש את החוש לדעת אצל מי להיות), הגינה די מוזנחת, הבית מהסוג הישן הזה עם ארונות מטבח משנת תתפרטו. אין לך ידידים, הפעם האחרונה שמישהו התחיל אתך היה כשהיית בת שש עשרה, מאז אף אחד לא זרק מבט לעברך. היית ממזכירה אפורה במשרד אפור במשך עשרים וחמש שנים, קבלת משכורת מינימנום אולי קצת פחות, , יצאת לפנסיה, ואין לך מה לעשות עם עצמך, אז את יושבת ליד המחשב וכותבת פינטוזים על מה שהיית חולמת להיות, יפה, חכמה, כריזמטית, עשירה, בעלת משפחה. זה כל כך ברור שהכל בלוף, זה שקוף כמו חלון של מכונית ביום שלג, לא צריכים להיות חכמים גדולים כדי לראות את השקרים הקטנים והגדולים שלך. יש אמרה ששקרן צריך זיכרון טוב כדי לזכור את כל השקרים שלו, ואת לבד אמרת שאין לך זיכרון טוב, אם כן זו הסבה שאת לא תמיד זוכרת וסותרת את עצמך על ימין ועל שמאל, לא פעם סיפור אחד שלך סותר סיפור אחר, שכבר שכחת שסיפרת, אז בואי תעשי טובה, תפסיקי לעוף על עצמך, זה הפך להיות פאתטי, את לא מבינה שאף אחד לא קונה את כל השקרים שלך כאן? ת'אמת, גם הילדות 'העשוקה' שלך לא משדרת יותר מדי אמינות, את לא רוצה לדבר על זה, אפשר כבר לחשוב, אמרת שזה לא היה מיני, ולא מכות, אז מה כן? עוד לא הספקת לצ'זבט את זה את בינתיים יעני את לא יכולה לדבר על זה, אז תשמעי, אף אחד לא קונה את זה, בטח שלא הייתה לך ילדות זוהרת, כי את לא בן אדם זוהר, סתם אפור, לא חכם מדי. כך שגם הצרות שלך מפוברקות וגם ההצלחות שלך מפוברקות, רצית לעשות מעצמך משהו זוהר, אבל לשני הכיוונים זה לא מצליח, את ממש לא מצליחה לשכנע בקייס שלך, תאמיני לי, זה לא רק אני חושבת ככה אלא כולם, אבל יש להם עדינות לא להגיד לך את זה, כי הם לא כמוך, הם מנסים לשמור על הכבוד שלך, אבל שלא תחשבי לרגע אחד, שמישהו מאמין לכל השטויות שאת זורקת כאן, ואני אומרת לך את זה בתור מי שאכפת לה ממך, כדי שתדעי את האמת ותפסיקי לעשות צחוק מעצמך. ואני אגיד לך את האמת סנדי, אני מאמינה שיש לך בעיה עם יכולת רגשית עדינה. מה אני מתכוונת? כמו שיש מוטוריקה גסה ומוטריקה עדינה, וישנם כאלו שמתקשים במוטריקה עדינה, נראה לי שיש לך נכות נפשית ואת מתקשה ביכולת רגשית עדינה. יש לך יכולת רגשית גסה, כללית, אבל לא כזו שיכולה להבין את נבכי הנפש, בקטנה, את הנימים הדקים, את פשוט לא מצליחה לקלוט אותם. אתן לך דוגמא. לפעמים, כאשר יש פחד שתופס את המשתתפות, או איזה עצבות קולקטיבית, אז הן רוצות לתת ידיים אחת לשניה כדי לקבל חיזוק כך אחת מהשניה, לעמוד יחד במעגל, וכל אחת תתן לשניה יד וכך הן תשאבנה כוח אחת מהשניה. את רואה את זה כמו בגן ילדים שנותנים ידיים ושרים עוגה עוגה עוגה, ואת לא מבינה איך אפילו השיר הזה מלא יכולת רגשית עדינה. עוגה עוגה עוגה = מראה על תפקיד האשה, על הגיבוש שהיא עושה, גובלת את הבצק, עושה את המקור לחיים בבית. במעגל נחוגה = אילו החיים שלנו שאנחנו מסתובבים בהם נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום = ככה החיים לא קלים ואנחנו מחפשים את המקום שלנו, כאן ושם, לשבת לקום = זה מראה על ההצלחות שלנו ועל המעידות שלנו ועל הידיעה שבסוף כל מעידה תבא גם הצלחה ונצליח להתרומם אבל את, כי את נכה רגשית, ולא יכולה לראות את הדברים העדינים, מסתכלת עלינו כי אילו אנחנו ילדות בגן שרוקדות יחד במעגל. או למשל אם מישהו כאובה, כעוסה, עצבנית, את ישר מתחילה לתת לה עצות, יורה לה כמו תותח עצות, שממש מחרישות לה את האוזניים, במקום לשבת בשקט, להציע כוס תה, להציע להחזיק לה את היד, את יודעת איזה נפלאות זה עושה כשיושבים ווירטואלית ליד מישהי בשקט, ורק נותנים לה יד ומרק חם? רק שתדע שאנחנו שם אתה, לא מדברים, לא שואלים, לא מייעצים, רק יושבים בשקט, אין לך מושג בדברים האלו, את נכנסת כמו סופת טורנדו, עם מבול של עצות, והבן אדם לא יודע ממה הוא יותר מסכן, מהצרות שלו או מהעצות שלך. מי בקש ממך את כל העצות האלו, את לא מבינה שאנשים לא מעוניינים עצה לכל בעיה, אלא רק להביע את עצמה. אם רק היית ניכונת ביכולת רגשית גבוהה יותר, להבין דברים, להבין איך לפנות לאנשים, איך לעזור להם, איך להיות אתם בבחינת ללכת עם להרגיש בלי, כדי לא להכביד, אבל אין לך את זה, כי את מדי מסורבלת, איך אמרת לבד, כמו פיל, שכל דריכה יכולה לדרוס משהו, אם היית אחות רחמניה בבית חולים היית הורגת כל אחד עם זריקה, כי המחט הייתה נכנסת בצד אחד ויוצאת בשניה, תנסי, אפילו שקשה, לסגל לעצמך קצת רכות, קצת, נשיות, קצת שלווה, תנסי להרגיש את השני לפני שאת מגיבה לו, תנסי לראות מה נחוץ לו, אל תגיבי מיד, אל תרגישי מיד מותקפת, תנסי להכיל את הדברים, תנסי לעשות חשבון נפש, תנסי לראות אולי לא מתכוונים נגדך, אלא זה משהו בך שאת צריכה לשנות? אולי יש אמת במה שאומרים לך, אולי זה את ולא כל האחרים? ותאמיני לי שאני לא מתכוונת אישית, ממש אין לי משהו אישי נגדך, ואני גם לא חושבת שתשני משהו, כי את סוג של בן אדם שבחיים לא תקשיבי לביקורת שנותנים לך, את כל כך מלאה בעצמך, שלעיתים נדירות פוגשים בטיפוס כמוך כזה, מעניין רק על מה זה בה לחפות ולהסתיר. את נראית לי לפעמים כמו מחבת טפלון חדש שהכל מחליק עליו, אבל תדעי לך גם מחבת חדש מתיישן, ואז הדברים נדבקים, תחשבי על זה, תנסי להיות פתוחה ולהבין שהכל נעשה מתוך רצון כנה ואמיתי לעזור לך, להאיר לך את המחשכים, לנסות ללמד אותך פעם לכל פעמים איך את נראית כלפי חוץ, זה ממש ממש לא אישי כי אני אוהבת לקרא אותך, ואת נורא מענינת אם רק לא היית כזו כוחנית ואגרסיבית, ואם רק לא היה לך כזה פה ג'ורה, אפשר היה לאהוב אותך. אפרופו פה ג'ורה, נראה לי שאת חושבת שאם לא מתקיפים אותך בחזרה זה כי מסכימים אתך, אבל זה בכלל לא נכון, לא לכל אחד יש כוח לחטוף שפריץ מג'ורה, אז אנשים מעדיפים לשתוק ולא לסכן לחטוף ממך איזה שצף קצף, אבל שתדעי לך שזה ממש לא בגלל שמסכימים אתך, ועוד יותר מזה, יש כאלו שהעזו להגיד לך מילה, ויצאת נגדם, והרבה רוצים לעזור להם ולתת להם גיבוי אבל אין להם כוחות הנפש לעמוד מול הכוחניות שלך, מול האגריסיביות, מול רוב המלל שלך שדורס כל מי שעומד בדרך, אז הם שותקים, אבל ממש אל תקבלי שתיקה כהודאה. סנדי, אני ממש מקווה שלא תקבלי את דברי לא נכון, מקווה שלא תקיפי אותי, אין לי כ ח להתמודד עם התקפות, אני מאד אוהבת אותך, (לא כמו את אודי, אבל כן אוהבת) ואני מעריכה אותך ואני חושבת שאת מוסיפה המון, אבל הבעיה שאת לא מוכנה לשמוע ביקורת, אי אפשר לומר לך מילה, את מייד תוקפת, (וואו! לפעמים אני בטוחה שאת אמא שלי!) ולכן אנשים לא אומרים לך מה שהם חושבים. ואני חושבת שקצת שקט עם עצמך, חשבון נפש אמיתי, יכול לעזור לך גם בפורום וגם בחיים. חוץ ממה שאת באמת לא מבינה בבעיות נפשיות, את לא מבינה את השקט שיש לו צורך, את לא מבינה את ההכלה המושלמת בלי עצות, (אין לזה קשר לעצות שאני רוצה לתת לך בגלל שלך יש בעיות אחרות), אנשים רוצים שיחזיקו להם את היד, שיעמדו אתם במעגל, שישבו לידם וישתקו, שיתנו להם לשמוע שיר שקט, שיגישו להם שתיה קרה או חמה בווירטואלי, ולא שיקבלו איזה סופה של עצות נון סטופ ממך. את כמו כספומט, מכניסים בעיה, הופ יוצאת עצה! לפעמים במינימוס גם. ואת יודעת מה, העצה שלא לפתוח את הודעות שלך היא מגוחכת כי הידיים שלנו פותחות את ההודעות אוטומטי, כך זה בפורום, אז את לא יכולה להסתתר ולומר זבשכ"ם שקראתם, את צריכה לקחת אחריות על מה שאת כותבת. מתאפקת אבל לא יכולה, לא יכולה בלי לסיים משהו מאד מאד אישי לך אודי. לאודי, רוצה לומר לך משהו, אבל אני מ'זה מתביישת, זה משהו נורא נורא אישי, ואני ממש לא רוצה שתספר את זה לאף אחד, ותבטיח לי שאתה לא מעלה את זה לפורום כי זה רק משהו ביני ובינך. אני לא יכולה לתאר לעצמי שתעלה את זה לפורום. אני ארוץ להתחבא במקלט אם תעלה את זה.... אז ככה... אתה יודע בכל פעם שאתה עונה תשובה אני סופרת כמה סימני דפוס כתבת לי (אני סופרת גם את הרווחים), וכאשר הייתי רואה שכתבת לי יותר קצר מאשר למישהו אחר, זה הכניס אותי לדיכי מ'זה עמוק, עד שלבסוף הבנתי, שבעצם מלבד מה שאתה כותב בגלוי יש לזה המשך שאתה כותב בלי שיראו, מסיבה פשוטה שכולן כאלו קנאיות כאן ולא מפרגנות ולא רצית שהן תראנה את מה שאתה כותב לי, אז פשוט החבאת את הכתיבה שרק אתה ואני נדע ממנה, כי אם תכתוב לי כמה שורות כל פעם הן לא תפרגנה ותקנאנה, אתה יודע איך שזה, ולכן החלטת בשכל לכתוב לי בכתב שרק אני יכולה לקרא ולהבין, מתוך עודף חכמתי כי רבתה, אז מה שאני עושה זה אני פשוט קוראת את הטקסט שלא מופיע במפורש, ותמיד זה יוצא לפחות שלוש שורות נוספות לפעמים אפילו ארבע. אבל רציתי לבקש ממך, זה היה מאד עוזר לי, אם בסוף ההודעה אלי היית כותב מספר, למשל 38 ואז הייתי יודע לכמה סימני דפוס בדיוק באמת התכוונת להוסיף, כי אולי בעצם כתבת יותר מאשר אני קראתי, וחבל לי על כל סימן שמתפספס, אפילו על רווח אחד לא רוצה לפספס, הם תורמים לי משהו לא רגיל ומשנים לי את כל היום, ואת כל החשיבה ואת כל המהות ואת כל האופי. ולא תאמין אודי, מבטיחה לך שלא תאמין, אתה יודע מה שמתי בתור שומר מסך למחשב שלי? את התמונה שלך, וואו, יש לי מסך בגודל 26 אינטש, ואתה מרוח על כל המסך, זה משהו. חשבתי להגדיל את התמונה שלך למטר וחצי על מטר וחצי לתלות על הקיר שמול השולחן שלי, יש לך איזה תמונה מעודכנת? אבל אל תספר לאף אחד זה יכול לעשות לי פאדיחה לא נורמלית. בעלי שאל אותי מי זה על המחשב אמרתי לי שזה ביל גייטס, ויש מבצע שמי ששם את תמונתו על המסך מקבל תוכנות בחינם. אבל זה מה זה עושה לי את יום העבודה, לראות אותך בשומר מסך, ועשיתי עכשיו שכל דקה שלא עובדים עליו יעלה השומר, וכך אני רואה אותך מלא, לא תאמין. רוצה תמונה שלי לשים על השומר מסך שלך? אני יכולה לשלוח לך תמונה מעודכנת, אין לי ספק שזה יגרום לך להיות מאושר כל היום. לאשתך תגיש שזה תמונה של פרסומת למכשפות שרצה ברשת. אודי, עיניים שלי, חוץ ממה שאני אוהבת אותך ומתה עליך, גם רוצה להגיד לך שאי אפשר לתאר מה שעשית לאישיות מאז שאני בפורום, פשוט נהייתי בן אדם אחר, בן אדם שפוי, בן אדם עסוק, לפני זה בכל השעות שהיו לי, לא היה לי מה לעשות, אז הייתי מתחילה לריב עם כל מי שבסביבה, משפחה שכנים, נהגים בכבישים, מוכרים בסופר לא משנה, מאז שאני בפורום, זהו, כבר אין לי זמן למשהו אחר, כל היום כאן שותה בצמא כל אות ופסיק שלך, אני פשוט לומדת בעל פה את כל הטקסטים שלך, אתה יכול לבחון אותי, ולא רק מה שאתה כותב לי אלא מה שאתה כותב לכולם. רק דבר אחד אודי, ממש קטן, אני שמה לב שלי אתה כותב שאתה מעריך את השכל שלי, אבל אף פעם לא כתבת לי מתוקה, או חמודה, ותאמין לי בעיניים שלי אני חמודה כמו ברבי, ומתוקה כמו מנגו בשיא העונה (מה גם שאין לי כבר מרה, אז אני חייבת להיות מתוקה), ואתה יודע? מספיק אם תכתוב את זה פעם אחת ואחר כך אני כבר אעשה CUT AND PASTE לכל מקום. תראה, אני מבינה שמתוקה וחמודה אתה כותב לי במקום שזה לא כתוב במפורש, ואני גם מבינה שזה תואר לילדות קטנות, התיאורים האלו, ואני מ'זה גדולה וחכמה, אבל אתה יודע, זו הילדה הקטנה בפנים, רוצה ליטוף כזה, במיוחד שהיא כל כך מתה עליך. אבל אל תעשה לי פאדיחות ואל תעלה את הפוסט הזה , כי זה ממש לא מתאים, ואני סומכת עליך שלא תעלה את זה, אתה מבין לבד למה אני כל כך אספיק, וזה ידגיש את כל הפצעונים שיש לי על הפרצוף, אז רק תכתוב מתוקה, חמודה, מקסימה, ועוד כל מיני תאורים כאלו שאוכל לחלום עליהם בלילה תכתוב פעם אחת ואני כבר אדאג שזה יהיה בכל הודעה בחלק שכל הקנאיות האלו לא יראו את זה. ויש לי עוד חלום, (לא רק לאובמה, גם לי יש חלומות להגשים) אולי נגשים אותו פעם, אתה מכיר את אריק איינשטיין עם גאולה נוני בצאלח שבאתי, על הגיטרה בדואט 'לי ולך', אני מתה לעשות אתך כזה דואט, זה יהיה משהו מקסים, השירה והנגינה, וגם השליטה, וואו! דואט אתך יהיה שליטה מלאה, אני כל כך חולמת על זה. בלילה לפני השינה, חלום רך שכזה "לי ולך לי ולך לי ולך, הרוח נושבת, הומה הצמרת....".צמרת – שליטה, שליטה – צמרת – שרוטה – צמרת – שליטה שרוטה, וואו איך שהכל מתערבל בלי בתוך חלום כזה מקסים. לי ולך לי ולך לי ולך, וואו, אני נמסה מתוך עונג, איזה כיף, אני כל כך מודה לך שהסכמת, אז אני רק ארשום ביומן את היום, מקסים, לך ולך לי ולך לי ולך להתראות סנדי,