מחשבות של גדילה...

היי אודי, מה שלומך? אתה אוהב את החורף? אתמול נשמתי את האוויר הקר והצלול, האדמה ספוגה במים והיא נראית שמחה... אתמול החתולה שלי לא הרגישה טוב, ועברה בדיקות קשות, כל כך ריחמתי עליה.. הייתי בהכשרה המעשית וביקשתי מהמדריכה לצאת כדי להיות עם החתולה שלי.. אתה יודע מה הייתה התגובה המעליבה שלה? היא אמרה "אין לי אמפטיה לחתולים" נפגעתי אני באופן אישי. מי את שתגידי שאין לך אמפטיה לחתולה המדהימה שלי????? ושמעתי אותה אומרת אין לי אמפטיה אליך... אוףף היא מכעיסה אותי. חוץ מזה בקשר לטיפול.. אני מרגישה שאני מתחילה ללכת לבד, פסיעות ראשונות ורכות מדשדשות... יש לי נעלי צעד ראשון אני פוסעת פסיעות ראשונות על האדמה הרכה.. אני יכולה להתחיל להתקדם.. יודעת שאבא שם לאסוף אותי... עכשיו אני הגדולה: מתוך חיבור לילדה שבי, הייתי רוצה להתחיל לדלל פגישות.. לפנות את הזמן של הטיפול לעצמי.. זה הזמן שלי.. אפילו לקום מאוחר.. הביטולים האחרונים של המטפל מלמדת אותי שאני יכולה להתחיל ולסמוך על עצמי.. עכשיו הילדה יושבת עליי אני יושבת בשיעור וכותבת על המחשב.. ומקשיבה תוך כדי לחברי לכיתה.. מדברים על אטיקה.. חשוב. מאחלת יום שיהיה לנו חמים בגוף, ונעים בלב

כייף שחזרת