פחד לא מוסבר

סתם כזה חסר לי משהו, בטחון אולי?......אני מצליחה, החיים בסדר..ודווקא כיוון חיובי בטיפול, באתי ולא מבטלת ולא בורחת אפילו שיש הפסקות, יכולה להכיל אותן.... גם הדימוי שלי כאם, קבלתי פידבקים חיוביים מקורס ששיתפתי שם על קשב וריכוז ומה עברתי עם ילדי כלם אמרו שאני נהדרת וכל הכבוד..איפה הכבוד? אני לא רואה שאני אמא כזו נהדרת...עובדה שלקח לי זמן להבין מה קורה.....אני מפחדת כאילו כשטוב לי..מרגישה שיש צפיות שאשאר בסדר ומסובך לי כל כך...פחד מאיבוד הטוב , מציפיות מהסביבה שאשר במשקל הזה, קשה לי כל כך לשנות הרגלי אכילה שאני מתאמצת לא לאכול...אוף שלא אשמין...דווקא כשאומרים לי מחמאות אני מרגישה מכווצת..למה אי אפשר פשוט להיות מאושרת?????