אודי

אין רצפה. אני נופלת ונופלת ונופלת ואין מי שיחזיק. אני משתדלת כל כך. משתדלת לתפקד בעבודה, להיות אישה טובה ואימא מסורה. אבל זה בלתי אפשרי עבורי. מרגישה בצנחה חופשית בלי מצנח שיתפוס. עוד רגע מתרסקת. מרגישה פתאום צורך להתנצל על זה שאני כותבת פה. מה אני רוצה?? למה אני תופסת מקום? מי אני בכלל??? נטע.

טוב שבאת חבל שקשה ....מרגישה את המרבד מתחת לרגלים קצת רצפה ...ואת אמא טובה וכן זה קשה נטע לתפקד ככה אבל את יכולה ואת עושה למרות הקושי ...חיבוק של כוח ביחד זה הרבה יותר קל