וגם...

אני לא מסוגלת..,ובטח לא כרגע בכל המצב החנוק הזה שנוצר, להגיד לו,למשל.., אני מקנאה באשתך,בזה שיש לך איזה זוגיות,ילדים,משפחה משלך,בזה שהאנשים החשובים ביותר בחייך זה הם, בזה שאני.. ,ועם כל הכבוד,והאכפתיות והמחשבה שאולי יש לך עליי וגם מעבר..., "עבודה", וכך זה גם ישאר,כי זה מה שזה.ושנגמר לי הזמן,צריך לעצור...,ואתה מתנקה ממני לשאר עיסוקייך וחייך האישיים.עד לשעה הבאה שלי....,(וגם אם האסמסים לא פוסקים...כי מכורה.) והכל בעיקר רק מביך אותי,ובתוך כל הבדידות שלי, גורם לי להרגיש עלובה, וכשאני במצב שכזה, ופאטתית.וגם...,אם יש חשיבות לדיבור, אני לא מצליחה לעשות את זה, וכשאני היחידה שגם נחשפת, וגם אם זה מה שנקרא כנראה טיפול. לא יודעת...,ככ מבולבלת כבר עם הכל. ומה כן ומה לא, ומה רוצה ומה לא,כולל ממנו, ולאן.....כל זה הולך, בתוך כל העמימות הגדולה והחנק שמאיים לגמור אותי פנימה בדממה.