טיפול וסופ"ש...

משהו באווירת סופ"ש משרה עליי עצב מסוים. אולי לעצמי יכולה להסביר. היום בטיפול, מבלי שביקשתי, קיבלתי ממנה מחמאה(: אמרה שאני אמיצה. אבל אודי, לא מרגישה ככה. זה טוב שהיא רואה אותי גם בקבוצה וגם בטיפול, כי יש שוני לא קטן לדעתי. השבוע בקבוצה, די השתתפתי. בעיקר כשפנו אליי. אבל לא רק. קשה לי עם אחת המשתתפות. דיברתי עם המטפלת על זה וחשבנו איך בכל זאת אפשר. יצא שבפגישה האחרונה, אותה משתתפת לא הגיעה ובכל זאת כשפנו אליי, הרגשתי לחץ בגוף "והכרחתי" את עצמי לדבר ובאמת שהצלחתי. ובטיפול- עדיין קשה. נעלבתי ממשהו בעבודה, והדמעות יצאו באותה השנייה שזה קרה, ואני פשוט לקחתי את הדברים שלי ועזבתי את המקום. לא יכולתי להיות שם. ולא הצלחתי בטיפול לומר לה ממה בדיוק נעלבתי, אולי כבר לא זוכרת בדיוק את המילים, אבל בלי קשר לא מסוגלת. כשדיברנו בטלפון אמרתי לה שאולי בפגישה שתהיה לנו, זו שהייתה היום, אכתוב לה, אז היא ענתה שאולי אצליח להגיד. ואני ידעתי שלא. כי יש דברים שאני לא מסוגלת. אפילו קצת לכתוב ואז לדבר יכול מאוד לעזור. ושמחה על זה שהיא גם בקבוצה וגם בטיפול, כי היא לפחות יכולה לראות אותי במקומות שאני שונה בהם, וגם כי להסביר לה מה היה עובר עליי בקבוצה לא היה לי פשוט. ועדיין בטיפול, מוצאת את עצמי בחלק מהזמן מתכסה במעיל שלי או משהו. אין ספה ולא שמיכה... לא פייר ): אבל זה באמת טיפול אחר. אני מרגישה פחות את התלות אני חושבת, ובכלל איך שמתנהל הטיפול עצמו ג"כ שונה.