תשושה....

הי כולם, שובאני... בטח אודי כשנכנס לכאן מקווה שיהיו מעט הודעות שלא יגזול הרבה זמן, ככה אנשים צריכים להצטמק עד לגודל של אישה קטנה ושמה פלפלת כדי לא להעיק על האחרים. אני נכנסת לכאן ומקווה שיהיו כמה שיותר הודעות, שיתנו לי איזה אסקפיזם מעצמי, המטפלת שלי אמרה שיהיה אפשרי פעם בשבוע אם צריך שאכתוב לה מייל, ואני כמעט תמיד משתמשת בזה, ואמרתי לה שהתגובה שלה למייל שלי לאחרונה מרגישה לי נורא קרה ומרוחקת, אז היא ענתה, אולי לא על הקרה ומרוחקת, אבל על המיילים, שהיא לא חשבה שאני אשתמש בזה ככ הרבה. אמרתי לה עוד שאני מרגישה אותה שנמאס לה ממני, ואני מודעת לזה שזה יכול להיות שלי, שאני מסתובבת בעולם עם הפחד שלאנשים ימאס ממני.. והיא שאלה איפה אני מרגישה את זה, ופירטתי לה, ואז במקום שהיא תנסה לומר, שזה לא נכון היא ענתה "חבל לי שאת מרגישה ככה", הרגיש גם מין תגובה אוטומטית ולא מתאמצת. סוריקטה איך את מרגישה? יש מגמת שיפור? יש לרופא כיוון (זה של הגוף או זה של הנפש)? סאנדי כשקראתי את מה שכתבת לסוריקטה, מצד אחד הרגשתי שזה לא לגמרי מתאים ושזה חורג מגבולות וממטרת הפורום, ומצד שני הרגשתי כמיהה כזאת גדולה שמישהו יטפל בי.... (כמובן בלי הבשרים ומרק העוף ;-)) אבל כן, אני מנסה את כל הדברים האלה של לטפל בעצמי ולהיות הורה טוב כלפי עצמי, וזה בא ככ במאמץ וככ אין לי כוח ואני פשוט זקוקה לכך שאוכל להרגע ושמישהו יטפל בי... מימה את קוראת כאן? רציתי לכתוב שאני חושבת עליך ודואגת לך ומקווה ששלומך טוב.... אני הולכת לעשות השבוע משהו שהמטפלת חשבה שנכון שאעשה, ואני חשבתי שזה עלול לפרק אותי, והיא לא הסכימה, חשבה שאני נרתעת כי חוששת שזה ירומם אותי ויעיף אותי לתקוות לעתיד טוב, וכי אני יודעת להתמודד רק עם הרע ולא עם הטוב. אז סומכת עליה והולכת לעשות את זה, ושוב כאילו אין מקום להסתכלות שלי, אם זה יפרק אותי כמו שאני חוששת היא תאמר שזה מפרק כי רציתי שזה יפרק כדי להוכיח לה שהיא טעתה... עוד משהו שקשה לי... אמא שלי ירדה על אחותי על איך שהיא מגדלת את הילדים שלה, והיה שם ריב סוער, ובתוך הריב אחותי ענתה לה, למה איך שגלי גדלה זה טוב, ונראה לך שהבחירות של גלי שוות משהו? תראי מה יצא ממנה... ונורא כואב, שגם אחותי מסתכלת עלי כעל אכזבה אחת גדולה, אני מאד אוהבת אותה והיא די היחידה במשפחה שאני משתפת במה שעובר עלי... היו לי טיפולים בעבר שהמטפלות רצו להפגש עם ההורים (אפילו שכבר הייתי בגיל מבוגר), והייתי מביאה את אחותי לפגישה על תקן הורים... אז מילא שההורים הביולוגיים מאוכזבים, את זה אני יודעת מהיום שנולדתי (אשכרה מהיום עצמו, למי שזוכר כתבתי כאן פעם, שאמא לא רצתה לקחת אותי מבית חולים הביתה..), ואחותי היתה זו שתמיד הערצתי, וגם היום, אני כבר לא מעריצה אותה, אבל כן מאד מעריכה אותה ואוהבת אותה... כואב ככה...