מעניין

אודי אתמול שינית את צורת התגובה שלך. זה הפתיע וגרם לתהיות. אני רגילה לישירות והראייה קדימה שלך ככה הייתה גם המטפלת והאמת שגם אני מוצאת את עצמי לרוב עובדת ככה .. רק שברגעים כמו שכתבתי אתמול שהתפצלתי מתוך כאב ופחד רציתי את התיקוף שלה שזה בסדר ולגיטימי להרגיש זיפת או כאב או פחד וזה לא היה ואז הגיע המון תסכול וכעס ... אתמול שתיקפת לי את ההרגשה זה גרם לתהייה וכבר לא בטוחה שזה באמת הצורך שלי ...כשענית הייתי כבר במקום אסוף ...האמת שהתשובה שלך חידדה עוד יותר את הקושי שלי לדעת מה באמת אני רוצה וצריכה מה מדוייק לי . כי כל חלק לוקח למקום אחר ואם אני מוותרת על רצון של הילדה בת הארבע לטובת ההגיון של בת החמישים יש בכי וכעס ואם ההפך אני מרגישה קרבן מצוי.. איפה קו האמצע ... ובכל זאת המילים שלך נשמרות כאן לרגע הבא שיהיה פיצול ובכי כי שם אני צריכה את התיקוף הזה . יותר ויותר מבינה שמשתמשת במילים ובמסר חיצוני להרגיע את החלקים הפגועים חייבת ללמוד לעשות את זה עבורי ...אודי תודה על הכל . מעבר לתמיכה הדיוק שלך מעורר תמיד תהיות מצמיחות. שבת שלום נעים וחם.