שוב עצב הליכתה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כמה עצב... כמה אפשר.. בלילות האחרונים רק אני נכנסת למיטה ומתחיל מבול של דמעות.. אני לא עומדת בזה.. המטפלת הסכימה לאחרונה שאכתוב לה מייל בסופי שבוע, היא לא הגדירה באיזה אורך ואמרה שכשתוכל תקרא ותגיב אך היא לא מתחייבת. בסופ"ש האחרון היא לא קראה ואמרה לי בפגישה שהמיילים שלי מרגישים כמו שילשול ושזה לא עושה חשק לקרוא אותם. שאלה למה אני לא כותבת, הי, רק רציתי להגיד שלום, יש הרבה דברים שאני רוצה לדבר עליהם, נתראה מחר. אמרה שזה היה הרבה יותר נעים.. ואני כבר מרגישה שנורא מצמצמת את עצמי כדי לא להעיק, בוררת כל מילה, מוותרת על חלק מהדברים, ובכל זאת אני נתפסת שאני תופסת מקום רב מדי. אמרה שהמיילים נחווים לה חודרניים, שאני ככה נוחתת על סוף השבוע שלה עם ההצפה שלי.. אני שמחה שהיא כנה איתי אבל קשה נורא כמה כבר אני יכולה לצמצם את עצמי? ושוב הסטטיסטיקה, יש איזה טיפול שחשבתי לנסות כדי לשפר את מצבי והתיעצתי עם אשת מקצוע שמכירה אותי והיא ענתה שעבור אנשים במצבי הסיכוי מאד קלוש שזה יצליח. חומות מכל כיוון.. כלום לא מצליח לגעת ולהשכיח את האחרות שלי...
זה באמת כואב ומבאס אבל גלי זה תהליך תנסי לא להתכדרר לא להצטמצם בכוח כי אם להפנים את ההרגשה שהיא שם איתך ...תכתבי את הכל על דף ותביאי לפגישה ולה רק תיכתבי שכתבת ואת מביאה או כזה היא תהייה איתך ולא תרגיש מותקפת.. איתך יקרה מבינה כל כך
גלי כל כך קוראת אותך כאן לאחרונה ולא יודעת מה לאמר... זוכרת ימים ותקופות של מוצפות גדולה כל כך.... והלוואי ומי יתן שיבואו ימים טובים יותר גלי יקרה... הילה