טיפול, שבת ובכלל החיים.

שבוע שעבר היה יום חמישי קשה במיוחד. בטיפול אצלה לא היה משו מיוחד אבל אז קרה מה שקרה, הייתי במיטה והרגשתי רע וכו.. נראה לי מוכר כבר כאן. ביקשתי את עזרתה ודיברנו בטלפון מה שמאוד עזר לי. היום בפגישה, כהרגלה, היא ביקשה לחזור להודעות שהסתמסנו ולמה שקרה. אני פחות מתחברת כי מרגישה מנותקת מהמצב הזה כשלא שם וכנראה שלא רוצה להיות שם כשלא שם. כתבתי לה דברים קשים על זה שלא רוצה לחיות ועוד כל מיני. היא אמרה שהיא מרגישה שמה שקרה סביב השבת זה סוג של טריגר למשהו עמוק יותר. וזה באמת נכון. ושמאחורי מה שקורה שם, המחשבות, הרגשות, יש קושי, אולי המשמעותי ביותר ושסביב זה בעצם הטיפול. היא ביקשה לדעת ושאלה אותי שאלות על המשפחה, על הילדות. לא מדברת על זה וגם היום לא ממש אמרתי. חשבתי לעצמי כמה דברים בהקשר הזה ששאלה. בטיפול הקודם, לא ממש שאלו אותי שאלות ולא ממש כיוונו... והיא ממש מכוונת ושואלת. על כל דבר שתשאל היא גם תגיד אם יש משהו אחר. היום למשל, אמרה שהיא מתבלטת אם לתת לי זמן להתחיל או שהיא תנסה להתחיל. בהתחלה הפריע לי שהטיפול הנוכחי הוא מטרות, עבודה וזהו. אז דווקא כששאלה אותי היום שאלות, הרגיש לי נכון. היא גם אמרה בעצמה, שהטיפו לזה הכל. זה העבר, ההווה והעתיד והכל חשוב. לא רק לדבר על מה שהיה ולא רק תרגולים. ביקשתי ממנה פעם שעברה אם תוכל כמה דקות לפני הסוף להגיד לי כדי שאם ארצה לומר משהו, אוכל. יש שעון, אבל צריכה שיבוא ממנה, אחרת לפעמים יוצאת בהרגשה כל דפוקה שלא הצלחתי. אז שמחה שאמרתי לה את זה, כי בטיפול הקודם זה ממש עזר וגם עכשיו נראה לי זה טוב. אז היום כשאמרה שאנחנו לקראת הסוף ואם רוצה להגיד משהו, עניתי לה שכן. סיפרתי לה שכשדיברה היום הרגשתי שרוצה ממנה חיבוק, והוספתי "אבל לא באמת". משהו באיך שדיברה היום נכנס לי ממש ללב והרגשתי שהיא קרובה אליי ואני אליה. קרובה בקטע טוב. אמרה שאחסר בקבוצה שבוע הבא, כי אני בחופש (:, אבל בפגישה שלנו כבר אחזור.