- בוקר חדש, שבוע חדש -

מחשב חדש. שלום לכולם, סיכום שבוע קודם בראשית שבוע חדש - אולי אתחיל מהסוף. חשבתי רבות על נראות. זו שאלה עמוקה, שאני ממשיכה ושואלת. האם רואים אותי. עדיין. לגמרי. לעתים לא מאמינה, לעתים תלויה בתגובה מידי. האם מצמיח, האם הרסני (כן, גם וגם ובאמצע). האם לדעתך, אודי, ולדעת החברות, רואים זאת גם כאן וגם אצלי? מניחה שהתשובה חיובית... קראתי בויקיפדיה, ואצטט מילים שאהבתי והתחברתי: "בפסיכולוגיה של האישיות, המושג אי-נראות מתאר חוויה שבה הצורך של אדם בנראות אינו מתמלא. מספר תאורטיקנים בפסיכולוגיה של האישיות (כגון היינץ קוהוט, דונלד ויניקוט וג'ון בולבי) טענו שלאדם, בעיקר בשלבי חייו הראשונים, יש צורך בחוויה של נראות, בה הוא חווה את עצמו - גופנית ונפשית - בתור נראה על ידי סביבתו, בעיקר הדמויות המטפלות בו, מה שמאפשר או עוזר לו להאמין שהוא קיים ושהוא ישות עצמאית, ולגבש את זהותו מתוך האופן בו סביבתו רואה אותו (השתקפויות). אם סביבתו (ובעיקר הוריו) מתעלמת מנוכחותו הפיזית או מעולמו הפנימי (מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו) או מזניחה אותם, הילד מפתח חסך בנראות, וחווה את עצמו כבלתי נראה או בלתי קיים, חוויה רוויית-חרדה, הפוגעת בהתפתחותו הנפשית ומשפיעה על תפקודו ועל אישיותו הבוגרת. פסיכותרפיסטים שמטפלים בגישות של תאורטיקנים אלה או דומות להן, מנסים מחד לספק למטופל חוויות של נראות, ומאידך להפחית את התלות שלו בחוויות כאלה, על ידי פיתוח יכולתו לראות ולתקף את עצמו." הקלה גדולה - הוזז, גם אם באופן חד פעמי, מועד פגישתו הטיפולית, של המטפל ושלי, מזמן שנפל בסוף סוף היום אחרי מטופלים רבים לחלון נינוח הרבה יותר. מרגיש יותר מקום. ביום היפיפיה שהיה השבוע הלכתי עם תינוקי לים וחשפתי אותו ראשונה לחול. כיף. המטפל אמר שמתאים שנפל עליי תינוקי טיפולי. ואני שמחה שאני שותפה לתהליך העיצוב שלו. בסוף השבוע עסקתי בפעילות בריאה לנפש - פינוי. הן מהגינה בחוץ, והן חפצים בבית, משהו שהוא יותר בפנים. והתחלתי גם קצת לסדר. התחדשתי גם במכשיר רדיו שלא היה לי. תקשורת. יש עוד המון עבודה. בינתיים חלק. שוונג טוב. לא נחתי מספיק, קצת חבל. לעומת זאת ביליתי עם אנשים יקרים לי, לגמנו מעט יין משובח. אלו הגיגיי לבינתיים, שבוע טוב, סוריקטה

באיזה אופן את רוצה להיראות כאן? את בד"כ מאלו שבאות לחזק. ואת רואה אותנו כאן..לדעתי מראה על הדרך שעברת... ומאוד נגע בי מה שציטטת לגבי חוסר הנראות של הילד.. ולקחת את התינוק לים. ואוו איזה רעיון מגניב !

הי מיקה יקרה, שאלה מעניינת שאלת. באיזה אופן אני רוצה להיראות כאן. ראשית, כרגע, אני מרגישה נראית. גם כאן וגם בכלל. בשבוע שעבר היה בלבול בעניין. הרגשתי שאני עושה המון לטובה (ובקלות ניתן להפוך טוב לרע) ועיוורים למעשיי. בינתיים היה טיפול - המטפל אמר שאני נראית טוב, מטפלת אחרת של עיסוי שהלכתי אליה חשבה ששמתי איפור על השפתיים ובלחיים (אני לא מתאפרת) ואמרתי שזו השמש של הים :-) איך הייתי רוצה להיראות? אמא טובה דיה, כמו שאומרים בעולם הפסיכולוגיה. למרות שלא אהיה אמא ביולוגית, למרות שאין לי משפחה משלי. אני כן מאמינה שאולי יבוא יום ואוכל להיות חלק מאיזו משפחה. אולי רגשית איכשהו. עברתי דרך ארוכה. בסוף השבוע פישפשתי בארונות, מצאתי מילים שכתבתי במהלך הטיפול, בשלבים מוקדמים יותר שלו. זה היה אחר. עבודה רבה נעשתה. בנייה רבה. הרעיון של הים והתינוק ממש שימח גם אותי. תודה על מילותייך, לך, ולכולם, יום נעים, סוריקטה

היי מזל טוב למחשב החדש ..מקווה שתוכלי לאסוף כוחות מחודשים במשך השבוע ולפעמים עשייה ולא רק מנוחה עושה טוב לנשמה . שמחה שנהנת בחברת אנשים נעימים לך ... ונראות סיפור חיי, מבינה אותך מאוד ...חיבוק לשבוע קסום

הי אביב יקרה, כל כך הרבה פעמים את צודקת. כלומר, אני מסכימה עם מילים שאת כותבת. כתכת לי בשעתו על גל העצב, שזה גל וזה חולף. בדיעבד, וגם מניסיון, יש בזה המון אמת. וגם עכשיו - אכן, עשייה ולא מנוחה תרמה לנפש. ואגב נראות - את אחת מהבנות הנראות ביותר כאן, בעיניי. חיבוק לשבוע קסום גם לך יקירתי. את מיוחדת. שלך, סוריקטה

כתבת יפה כל כך.

רוני אהובה, חיבוק גם לך, יקירתי. מאחלת לך ולכולנו חוויות הולכות ומתעצמות של קרקע יציבה. שלך, סוריקטה

תתחדשי: על המחשב החדש ,היום החדש, השבוע החדש. סוק' היקרה

גולם יקרה, תודה על מילותייך היפיפיות, שמרי על עצמך, להיות בטיפול זה להישאר בטיפול ולהחזיר אליו. זה אחד הדברים הדי ראשוניים שלמדתי. לא ידעתי זאת קודם. שמרתי וארזתי בפנים. פחדתי, משום שלא הסתדר לי לבקש את הסיוע ממי שהרגשתי שפוגע בי (וזה היה שחזור, ואח"כ תיקון). שלך, סוריקטה

אודי יקר, מדויק כל-כך. תודה וחיבוק, סוריקטה

אני זוכרת בתחילה כשהייתי כאן היית מאד מהוססת, כותבת מעט, שורה או שתיים, אחר כך כאשר ראית את ההתלהבות של החברות מהתגובות שלך, הן הלכו והתרבו והתארכו, כך שאני בהחלט מאמינה שיש לך הרבה מאד נראות ונוכחות כאן בפורום אני חושבת שבחיים האמיתיים את צריכה לפעול באותה מתכונת

הי סנדי, תודה על מילותייך. אכן היה תהליך כזה. ועודנו, אני מקווה. תהליך שהתחיל מהימנעות קיצונית (האפשרות הגרועה, כנראה, גרועה ביותר); ההססנות, אולי הגיעה בשלב מתקדם יותר משולבת בבריחה, נדמה לי, ומשם, אני מקווה התקדמנו. מניחה שיש לכך ביטוי וירטואלי והן ממשי במציאות. כפי שאני רואה זאת, התהליך הזה ארך שנים ארוכות ארוכות, הוא אינו דבר של הזמן האחרון. אם כי, ייתכן שניתן להבחין בקפיצות מדרגה חיצוניות, כאשר מתחת לפני השטח מתרחשת עבודה רבה במקביל. וכאן (גם) - יש תקופות ויש תקופות. יש תקופות של פעילות אינטנסיבית יחסית, ויש תקופות של שקט יחסי. יום נעים, דרישת שלום לכולם, סוריקטה