עייפתי

זה לא עובד. זה פשוט לא עובד. אני לא יכולה. לא יכולה לעשות כלום, לא יכולה לעזור לי, לא יכולה לעצור את חלקי הייאוש והאין אונים מלהשתלט. אין לי כח. באמת. פשוט אין לי כח. לא יכולה לחשוב על כלום. לא יכולה לרצות. לא יכולה לדבר על זה שוב ושוב ושוב. ללעוס את המלל הלעוס הזה. המלל מלא הקושי, האומללות, הכאב, המלל המתמסכן. לא רוצה למלמל אותו יותר. אבל... גם למלל השני, השקרני, המעושה, המלל שנובע מתוך החיוך המתוח בכח, גם לו אין לי כח. אני ככ עייפה. מהכל. (סליחה, על המלל שלי, המיגע... אבל זה מה שיש לי עכשיו.)

הי עפרה, אמרי נא, או חשבי - מי נהנה כל כך למעוך אותך? יש משהו בכיוון? יש עיסוי כזה בשיאצו שאני אוהבת ש'זורק' לכאורה את הרעלים מהגוף. כמובן, שצריך גם נפשית להיות במקום מתאים. הלוואי ותוכלי להיות שם, ואשלח לך עיסוי מרפא כזה, זריקה של אנרגיה, ביום בו הגוף, והנפש יהיו מוכנים לקלוט, לא לדחות. שלך, סוריקטה