אני כאן
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מנסה לכתוב. אני כאן. ממשיכה להאחז בשיגרה התובענית ולצעוד במסע המפרך בטיפול, אף פעם לא רק קדימה... וכמה רעש שבוע טוב שירה
שירה דברים מחלחלים זרעים נזרעים ואנחנו לא רואים ולא יודעים ..מבינה אותך יקרה ...תנסי מוזיקה לרעש . לי עוזר הרעש החיצוני להשתיק את הרעש הפנימי אולי יעזור גם לך . חיבוק עוטף לכולך
הי שירה אהובה, טוב שאת כאן, כמה טוב שאת כאן, תמיד ישנם כיוונים מנוגדים, נראה לי כך. לא כל שכן, כאשר מדובר בתהליך טיפולי, מתוך מצב שמחד שואף להתקדמות ובקונפליקט הצד שמתנגד. וישנם, אני מניחה, גם צדדים שמושכים לכיוונים נוספים ובעוצמות שונות. באמת קשה כאשר יצרים חזקים משתתפים במערכת, והתחושה היא של קריעה פנימית ומאבק לא פשוט. לפעמים ניתן ללמוד להדוף את הרעש ולא לתת לו לחולל מהומה גדולה מידי, גם אם באופן חלקי, זמני. ולפעמים, אולי, אפשרי שלא כל גפרור יצית אש ביער שלם. אולי. מהכרותי, כשסוער כל כך בפנים, נראה לעתים שאין מוצא, ואין סוף לחוויה. שתהא מנוחה יחסית, ואני מדברת על החיים, כמובן. איך אני אומרת לתינוקי: 'שששש הכל בסדר' (הוא עוד תינוק רך, ללא היסטוריה צורבת). מחבקת, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
