חברות יקרות שלי ואודי שלום

אני נמצאת בתקופה מאוד עמוסה בחיים לכן כמעט ולא מגיעה לכתוב כאן.אבל עכשיו הרגשתי חובה אישית ומקצועית להגיב. למען המידע,אני נפגעתי בבית ונאנסתי מחוצה לו לכן אני מרגישה שיש לי זכות לפתוח פה.ומוכר לי העולם הפנימי של נפגעות תראוומה מורכבת לא רק מהספרים... הנאנס/ת אף פעם לא אשמים במה שקרה!ללא שום קשר לנסיבות!האחריות היא תמיד על התוקף!בכל גיל! הדיון על צניעות לא שייך לנושא הזה כלל!זה נושא אחר.וכמובן שכל אחד "ילך אחרי רבו" וזהו.זה אולי וויקוח שמתאים לאתר שעוסק ביהדות...לא יודעת. נושא אחר הוא פגיעה בין האחים.אחת ההמלצות הראשונות להורים כאשר הדבר מתגלה:לעלות את רמת הצניעות בבית.גם בבנים וגם בבנות!לא כי זו הסיבה לפגיעה אלא אחד מאמצעי הטיפול במה שקרה!יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות כולל טיפול לכל הצדדים,הדרכת הורים,הצבת גבולות, השגחה ועוד. ילד מעולם לא מזמין פגיעה גם אם הוא קופץ ערום בהתרגשות מהמקלחת!או לא סוגר דלת בשירותים או בא לשון בלילה עם אח,אבא וכו'!גם כאשר הוא מביע צורך בקירבה פיזית או בהתלהבות מגופו ומיופיו! ילדים ומתבגרים זקוקים לחיזוק של דימוי הגוף שלהם,זקוקים לאהבה וקירבה,הצלהבות של הורים מהם כולל התלהבות מהגוף.הם מביעם את הצרכים שלהם,זה טבעי ומרגש.ואנחנו כהורים נענים להם בטביעות.זה מתוק וטבעי,למשל,כאשר ילדונת תקפוץ לרגע להראות לאבא את הבגד ים החדש שלה.גם אם היא כבר קצת גדולה.היא רוצה שהוא יתלהב ממנה ויתרגש.מרגעים האלה נבנעם עם הזמן חלקים חשובים באישיות... לא ילדה ולא אישה מעולם לא מזמינים פגיעה!אנחנו מרגישות לפעמים שרצינו את זה כי רצינו אהבה וקירבה ואנשים שפגעו בנו הביעו אותם אך בו זמנית פגעו בנו,ענו בצורה מעווטת על מה שביקשנו!האחריות תמיד על הפוגעה!גם אם....................... באהבה,חלום