אודי - על שעיר לעזאזל, על כוח ועוצמה, ועל חולשה

היי אודי, רוצה לומר כמה דברים, אבל אעשה זאת בפוסטים נפרדים אבל שאלתה שאלה מאד חכמה, באיזה שהוא מקום, נראה לך שקבלתי את מה שבקשתי, וההוכחה שלא עשיתי כל פעולות כדי למנוע זאת, מכאן, שבעצם אתה רוצה לטעון שהקורבן הוא האשם, יש בי אשמה על כך שהפכתי השעיר לעזאזל של כולם. אבל.... תתפלא לשמוע, זה לא לגמרי לא נכון.... יש בזה משהו אמיתי בהחלט. אשתדל לקצר ממש על אירוע שהיה לי השבוע, שמצד אחד יחזק את מה שאתה אומר, אבל.... סופו של האירוע כל כך מדהים, שאני מייעצת לך לשבת לפני שתקרא, והוא יוכיח לך משהו באותו נושא, ויוכיח לך כמה הדברים הם רציונאליים או לא. אתן הכל ממש בראשי פרקים. הגיעו אלי אלמנה עם יתומים, אנשים אלימים השתלטו על רכוש שלהם. הם פנו למשטרה, עורכי דין, כולם מפחדים ממשפחות (פשע) אלו, ואפילו עסקנים פוחדים מהם, אף אחד לא יכול לעזור להם, והם מיואשים, ואז הגיעו אלי, אמרו להם שאם יש מישהי שלא תפחד מאף אחד זו אני. שמעתי אותם, אבל בקשתי לבדוק את הנושא, כי אי אפשר לדעת מה נכון, בדקתי ובדקתי וראיתי שמדובר אכן באנשים אלימים שעושים ככל העולה על רוחם, כאשר הם יודעים שיש להם דרכים מגוונות לסתום לכולם את הפה ואף אחד לא מעיז ללחום אתם, ווודאתי שאכן הרכוש שייך לאלמנה וליתומים. שלחתי לאותם אלימים הודעה, שאם הם לא מפנים את המקום, אני פורצת אליו, ומסלקת אותם. הם כמובן לא הגיבו, ארגנתי פורץ, ארגנתי חבר'ה, העפנו אותם מהמקום. הם הביאו גדוד שלם של עבריינים, אני הזעקתי את המשטרה. קרה משהו מאד מעניין, ברגע שניידת צריכה להגיע, כל השפנים מתחילים לפחוד, כל החבר'ה שהיו כאן לעזור לי, כל אחד מתחיל לגמגם, זה צריך ללכת, זה לא בדיוק היה חלק מהפריצה, זה לא ידע במה מדובר, זה מבקש שאבטיח שלא אומר את שמו, אחד לא היה שמוכן היה להגיע עם שמו האמיתי. אמרתי להם, תרגעו, הכל עלי! סוף סוף מגיעה ניידת, הם רוצים לדעת מה קורה, ואני אומרת להם את שמי המלא, מוציאה תעודת זהות, אומרת להם שאני זו שפרצתי את הדלת, אני עומדת מאחורי כל האירוע שיש כאן. הם שואלים אותי אם אני מבינה את המשמעות, אם אני רוצה להתייעץ עם עורך דין, אמרתי להם לא רוצה שום עורך דין, מבינה את כל המשמעות, ואני רוצה שתעיפו מכאן את כל הנבלות הללו! מכאן ומשם, עוד ניידת עוד ניידת, עוד פושעים, ואז שוטר חכם נותן עצה, שעד הבוקר שני הצדדים יתחייבו לא לפלוש לדירות, ומחר אלוקים גדול. אמרתי לו אין דרך, מי שצודק לא עושה פשרות, אני לא זזה משם, החזקה שלי והם מתבקשים לעשות את המוטל עליהם, לא מוותרת אפילו לא על מילימטר. בקשו שכולנו נגש לתחנת משטרה, אמרתי להם בכיף, אבל זאת בתנאי שניידת אחת תישאר שם לשמור על האנשים שלי שנמצאים בדירות אם לאו אני לא זזה, ומצידי שינסו לעכב/לעצור אותי, לחקור אותי באזהרה, לא אכפת לי, לא מעניין אותי, אבל לא אפקיר את המקום לעברינים. אחרי צעקות וצרחות מכל הצדדים, הסכימו לתנאי שלי, וכולנו לתחנת המשטרה, השעה אמצע הלילה. הולך שם שמח, לילה של הרבה עצורים, עבריינים רוצים להתפטר ממני מה שיותר מהר, מביאים עוד חוקר ועוד חוקר, בתחילה לא רוצים בכלל לשמוע אותי, לבסוף אני משכנעת חוקר אחד שייתן לי חמש דקות בלי הצד השני, והוא יבין הכל. הוא הסכים. מהר מאד הוא הבין במה המדובר, הלך לדבר עם הצד השני, ושוב מגיע לי עם עצת פשרה, הם ישתלטו עד הבוקר על חצי ואני על חצי, ואני אומרת לו אין מצב, לא מוותרת אפילו לא על סנטימטר. ואז החוקר יוצא לדבר עם העבריינים, חוזר אלי ולוחש 'את מה זה צודקת, אני רואה בדיוק עם מי יש לי עסק'! ואז כדי להתפטר מכל הסיפור אומרים, או קיי ניתן צו מנהלי ללילה שהם העבריינים לא נכנסים לשם ורק החברה שלי נמצאים שם, אבל את מתחייבת בבוקר לפנות לבית משפט. אני אומרת על הכיפק. אני בקושי יש לי רגע לנשום, ומרגישה בהתאם, אבל יודעת שאין ברירה. בבוקר אני במחוזי שולחים אותי לסניף אחד של השלום, אחרי כמה שעות לסניף אחר, מעיפים אותי מבית משפט אחד לשני. מכאן משם, מגיע כבר שבע בערב, עד שסוף סוף מוצאים מי השופטת שצריכה לטפל בזה, ואז פונים אליה מהמשרד, והיא מתחילה לצרוח שבשעה כזו היא לא עובדת, הצעקות שלה יכולים להחריש מישהו, היא שואלת אם זה שאלה של חיים ומוות, אני אומרת שלא, רק מכות, ילכו מכות וזה בסדר, אבל אחרי שהיא ככה צרחה, אמרתי שתלך הביתה נביא עוד חברת שמירה ללילה, יעלה לי עוד כמה אלפים. בכל אופן מכאן לשם ערבו את האחראית על המחוז של כל בתי המשפט, והיא חייבה את השופטת לקבל מידית את התיק. (רק זה חסר להם שאמרתי שילכו מכות והם לא טיפלו בעניין!) שוב אני נסחבת בסניף בית המשפט שבוהיא נמצאת, אני רק מגיעה והיא לא סותמת את הפה, וצורחת, אמרתי לה שתלך לשלום אקח חברת שמירה, והיא לא מפסיקה לצרוח, ולא תתן צווים ולא ולא ולא, ושאבא מחר בבוקר. עכשיו, קח בחשבון שכל הלילה הקודם נלחמתי עם הבריונים והייתי בתחנת המשטרה, כל היום מעיפים אותי מבית משפט אח לשני, השעה כבר שמונה בערב, ואני מרגישה שאני אתעלף תכף, פשוט רע לי, ולחשוב שלמחרת בשמונה בבוקר שוב להתחיל הכל מהתחלה. הרגשתי שאני נגמרת, פיזית לא מסוגלת יותר, הרגשתי כאבים עצומים בחזה, וחשבתי שתכף אפול מהרגליים, ואז הסתכלתי לשופטת בפנים ואמרתי, גבירתי, אני פשוט לא מסוגלת פיזית, אני מתמוטטת, כל הלילה הייתי אתם, כל היום זרקתם אותי ממקום אחד לשני לא יכולה יותר, לא יכולה לבא בבוקר וכאן מגיעה הפאנץ' ליין, קח כסא שלא תיפול ותוך כדי שאני אומרת לה את זה, מתחילות לזלוג לי דמעות מהעיניים, הייתי פשוט ממוטטת, הגוף שלי אבד מעמיתו האמיצה, והדמעות זולגות להן. ואז הלא יאמן קורה, כאילו ולקחת קוביה והחלפת אותה צד, היא מייד רצה להביא לי טישו, נהיית רכה כמו חמאה, ואמרה, מה השאלה בטח מגיע לך כל מה שאת רוצה, מה השאלה, את צודקת בהחלט, כל הבקשות שלך מובנות מאליהן, ובוודאי שאי אפשר לחכות לבוקר, את צודקת שהמשטרה ובית המשפט חייבים לתת הגנה מיידית. ונתנה החלטה עוד הרבה יותר ממה שבקשתי. ומה אני מנסה לומר, לפעמים החוזק שלי, העוצמה, מתקבל בצורה כזו ששום דבר לא יכול להפיל אותי, וזה עושה קל לאנשים לזרוק אלי את הכל, כי בטוחים שאני אוכל לספוג את הכל, אבל כאשר רואים את המבצר הזה שהוא גם יכול להישבר גם יכול ליפול, גם יכול אפילו להזיל דמעות, זה נראה פשוט כמו איזה מטהמורפוזה. גם השופטת הקשוחה, שבעצם ראתה בי אשה חזקה ביותר, הייתה בטוחה שהיא יכולה להמשיך לטרטר אותי,אבל כאשר הבינה שעומד לפניה בשר ודם, אשה שגם היא יכולה להגיע לקצה הכוחות שלה, שהיא לא עשויה מברזל, לפתע היא ראתה את הדברים אחרת, לא כי היא שמעה דבר חכמה אחר ממני, אלא מה שלא עושה השכל עושים הדמעות אני חושבת שגם כאן בפורום, אני לא משתמשת בקשיים שלי, לא משתמשת בפגיעות שלי, לא מנסה לסחוט רחמים, לא מנסה להיבנות על סמך הקושי העצום שהיה לי בחיים, לא תוקעת בכל הודעה כמה הרסו לי את החיים, אני משדרת את החזקה, היפה, העשירה, בעלת המשפחה הנפלאה, ומי אני שאעיז לתת חוות דעת שיכולה לפגוע בכל מיני נשים שהן מסכנות והן אומללות, והצד של נכון או לא נכון בכלל לא רלוונטי, מסתכלים על מי שאומר ולא על מה שאומר, איך שאלה אותי פעם סנופקין, מה את בכלל מחפשת כאן, יעני מיס שלמות, מה את מחפשת בפורום בו כל אחת נושאת את הדגל של הפגיעה בה. אני חושבת שהעובדה שאני לא משתמשת בקשיים של עבר/הווה/עתיד, שאני משדרת עוצמה, שבהחלט קיימת, עושה אותי TARGET להיות שעיר לעזאזל, לאף אחד אין מצפון לרדת עלי, היא חזקה מספיק, לאף אחד לא מפריע להפיל עלי את כל הצרות שהיו להם עוד מגלגולים קודמים, לאף אחד לא מפריע להשמיץ אותי עם דברים שמעולם לא אמרתי זאתי' סנדי זאת עם העוצמה והכוח שלה, שלא תבא לכאן, וכמה שימרטו לה את הנוצות, לא יזיק לה. אם את כל מה שהייתי כותבת, הייתי כותבת מהפן של אחת שעברה פגיעות עצומות, (ואגב רוצה להתייחס לזה בהיבט אחר לחלוטין בפוסט אחר), אם הייתי אומרת את מה שאמרתי, אבל לא הייתי שוכחת בכל משפט שני להזכיר את החיים הקשים מנשוא שהיו לי, זה היה נשמע אחרת. אם לכל הפחות הייתי קצת מגמגמת, לא אומרת את מה שאני אומרת בנחרצות, אלא אומרת, שזאת עניות דעתי אבל כמובן שיש מקום לדעות אחרות, ושאני לא חושבת שדווקא האמת שלי צודקת ואני רואה אותה מהמבט שלי, זה גם היה עובר. גם חזקה וגם מדברת בנחרצות, זה כבר יותר מדי, ובכלל אחת שטוב לה בחיים שלא תעיז לדבר בפני מי שהיה להן כל כך הרבה קשיים, מי היא שיש לה בכלל להביע דעה שיכולה לפגוע באחרת שנפגע בחיים אבל היות ואני משדרת מצליחנות כוח ועוצמה, והיות ואני אומרת את מה שאני מאמינה בו בצורה מאד נחרצת, והיות וגם בחיים האמיתיים וגם בווירטואלים אני מעולם לא מנסה להיבנות מהקושי העצום שהיה מנת חלקי, אי לכך, אני מהווה CANDITATE מצוין להשליך עלי כל אחד את צרותיו. שים לב, לדגל שכל כך הרבה מניפות כל הזמן, בין אם קשור או לא, לפגיעה שלהם, לא באה לכאן למדוד פגיעות, אבל לא חושבת שהפגיעות בי הן דבר של מה בכך, אבל אני לא מנופפת בהם, אני מדברת עליהם כשזה רלוונטי למה שאני רוצה לומר, אבל לא כדי להכריח אנשים לקבל את דעתי, לא כדי לסתום לאחרים את הפיות

הי, אני לא תמיד מסכימה עם מה שאת כותבת, אבל אני מחבבת אותך מאוד. את בין הבנות החביבות עליי כאן. ויש בך הרבה תכונות שאני מוצאת כראויות וטובות.

מי שתמיד מסכימים אין להם סיעור מוחות וזה בדרך כלל אחד שמאבד את האישיות שלו כלפי השני כך שזה מאד טוב שכל אחד יש לו אג'נדה הוא פתוח לשמוע מה השני אומר, אבל מעביר את הכל במסננת

כתבת (אמנם משפט קטן ולא כ"כ משמעותי בתוך כל הסיפור הארוך והמתיש שעבר/ עובר עליך) : "איך שאלה אותי פעם סנופקין, מה את בכלל מחפשת כאן, יעני מיס שלמות, מה את מחפשת בפורום בו כל אחת נושאת את הדגל של הפגיעה בה" באמת?זה מה ששמעת ששאלתי? אז מכיון שאני שאלתי זאת ואני יודעת בודאות מה שאלתי, אני יכולה להגיד לך באופן חד משמעי שזה לא מה ששאלתי וגם מאחורי המילים זה לא מה ששאלתי. שאלתי מתוך אכפתיות ורצון להבין אותך. מה את צריכה? מה את מבקשת? התנועה מאחורי המילים היתה רכינה כלפייך עם עיניים מביטות באהבה ולב פתוח. כנראה שמעת משהו אחר לגמרי ממה שהתכוונתי ( שלא קשור אליי כלל) ושוב זה רק מחזק את האמירה שלי שכל אחד שומע את הדברים מהמקום שלו עם כל הבלאגן שלו ולעיתים (קרובות) השמיעה הזו מוציאה דברים מהקשרם. חיכיתי שם לתגובתך ונעצבתי כשהיא לא הגיעה, עכשיו אני מבינה למה. וצר לי שזה מה ששמעת. אף פעם לא נדע איזה אוזניים יקלטו את הדברים שלנו ואיך, ומה הפרשנויות שישימו מאחורי המילים.

לא מה שאומרים זה מה ששומעים אבל אני חברתי זאת לכמה וכמה משפטים של שם, אבל אולי טעיתי

כנראה חסר לי מושגים הבנתי שאתה רואה בי אשמה וקבלת אותה, בגלל מה שאני מדרת ואתה אומר, שזה סוג של קורבן, אז מה החלק שלי בו? מה בעצם אתה מנסה להכליל כשאתה אומר קורבן. האינטראקציה שלי אתו? אז לא אוהבת לחטוף מכולם, אל חושבת להוריד את הראש ולשנות את המנגינה, למה בדיוק חשבת

שאני חושבת שבאופן לא מודע, עשויה להיות משיכה למקום הזה, שיכול להסב הנאה, פרוורטית, אולי. אומרת זאת, משום שבהיותי ילדה הייתי אובייקט ההתעלות בבית הספר - הפשיטו, סגרו בשירותים, זרקו עליי פח זבל, דחו באופן קיצוני, גרשו את כולם מהחצר בנוכחותי, אמרו מילים מעליבות מאד. ולא היה פייסבוק... הטיפול לימדני שכן הייתה לי אחריות בכך. מתוך מערכת היחסים בבית. ונפריד בין אחריות לאשמה. מילותיי כאן באות גם מהמקום הזה, שלכם, סוריקטה