טיפול, חיים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/03/2016 | 14:57 | מאת: -חנה

אחרי פגישה איתה, לא פשוטה. התחיל בקבוצה שהיה ממש קשה, לא הייתי מסוגלת להיות שם. פיזית נכחתי, אבל זהו. לא דיברתי, התעסקתי בפלאפון, בעיקר ברחתי. דיברנו על זה. לצערי יש יותר מדי דברים שמקשים עליי שם ונראה שבכל פגישה יכול לצוץ משהו חדש שמקשה עליי. אמרה שזו החלטה שלי והיא לא רוצה שהיא זו שתחליט עבורי, למרות שהייתה רוצה להגיד לי להמשיך ולא לוותר. אני מרגישה מחוברת אליה אני חושבת וזה טוב לי. אני עוד לא לגמרי במקום כנראה שמוכן ל"עבודה". הייתי רוצה. מרגישה קצת מבולבלת פתאום. אודי, הייתי רוצה ממך מילים שיעזרו לי. זה בסדר לבקש? מילים כמו- שיש רגעים קשים ושזו דרך. ואולי בעיקר שעוד לא מאוחר ותמיד אפשר לנסות ולשנות. ומי יודע אולי גם להצליח? מה אתה חושב?

10/03/2016 | 19:07 | מאת: אביב

אני לא אודי אבל את יודעת שאפשר לשנות ולא מאוחר... תיראי פעם היית כותבת כאן וכמעט לא מגיבה כמו בקבוצה האמיתית קצת בתוך עצמך. והיום את כותבת מגיבה לנו תומכת עוזרת ...מאמינה שגם בקבוצה הלא וירטואלית תצליחי וחנה תזכרי שלוותר ולפרוש אפשר תמיד ...אז תני לזה עוד קצת זמן

10/03/2016 | 23:08 | מאת: -חנה

אני מנסה או לפחות רוצה להצליח לנסות... זה השלב הראשון.

הי חנה, אני חושב שחשוב להחזיק תקווה. זה עוזר להתמיד בנסיונות - ואז גם מצליחים. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית