אודי

כתבתי לסוריקטה בשרשור מה 20.3 תוכל לחפש את ההודעה?

הי גלי, אמשיך כאן את השרשור שהותחל למטה - לקיחת אחריות יתר משמע, בעיניי, קצת לקפוץ מעל הפופיק, פחות להבין מגבלות, להבטיח (אולי לעצמך) שאת יכולה, כשאת פחות מסוגלת. אחריות, להבנתי, משמעה גם הכרת החולשות. הכרת החלקים החזקים, גם החלשים יותר. גם התוקפניים. הטמעה שהם שלך. אם, למשל, תבוא המטפלת ותאמר לך באופן ברור והחלטתי - 'אני אצליח בוודאות לטפל בך' (ובעוד מאה מטופלים במקביל, הגזמתי בכוונה) זה סוג של חוסר אחריות. גם, בעיניי, מקום פחות צנוע. היא לא יכולה להבטיח במאה אחוז. סיכוי סביר עם מקום להימור, אולי יהא מדויק יותר. הגמילה - ראשית, בעיניי, את עדיין נשארת שם, במקום שלמען בעלי החיים, למשל, רק, אולי, באופן פחות הקרבתי. קרי, דואגת גם לעצמך, וזה קשור גם לאחריות אותה הזכרתי קודם. כדי לטפל באחר, תינוק, אדם, בעל חיים, צמח, את די חייבת לדאוג ראשית לעצמך ולא לכלות אותך ומשאבייך. כך, זו אינה אהבה. את יודעת, אני חושבת שלפעמים פחות קל לסייע לאנשים, לא-כל-שכן למי שנמצא קרוב (בבחינת 'עניי עירך קודמים'), כי אצל אנשים רואים יותר, בעיניי, את הדורשנות, תובענות, חמדנות, הקנאה, כפיות הטובה. מולם, את עשויה להרגיש בקלות רבה יותר מובנת מאליו, נעלמת, מנוצלת. מחשבותיי לעת עתה, שלך, סוריקטה