מצוקה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, אני כותבת כאן מפני שאני במצוקה. אני יודעת שאינך יכול לסייע לי כאן ועכשיו או בכלל ובכל זאת אני כותבת כי אולי משהו בדרך הכתיבה והידיעה שתקרא ולמילים יהיה נמען ואולי אף נמענים יש בהם הקלה מהפחד שהמילים הולכות לאיבוד. אני במצוקה בטיפול ומהטיפול, אני במצוקה מההתמודדות היומיומית עם השגרה אני במצוקה מסוף השבוע התובעני בו הבית מתמלא ילדים והורים ואורחים אני במצוקה מהסלים שהתמלאו ומהסירים שמחכים שאטרח ואתקין תבשילים אני במצוקה מהבלבול שאוחז בי והניתוקים מהאינטרפטים הבלתי פוסקים והדיבור הקנוני שאין בו הרמוניה אני במצוקה מעצם העובדה שאני אני.
הי שירה, ובכתיבה הזו, של מצוקתך, נוספים עדים לך, ואני מקווה שיש בזה משהו שיכול מעט להקל. אתך, אודי
תדעי שראיתי וקראתי אותך. נראה לי באמת עוזר לפרוק ולהוציא ולדעת שיש מי שמקשיב ויודע... כתבת הרבה פעמים שאת במצוקה וזה נשמע לא פשוט בכלל. מקווה שתצליחי קצת לנוח בסופ"ש.
תודה שראית... גם אני קוראת ורואה ומאוד מעריכה את הדרך שאת עושה. מאחלת לך שבוע טוב
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
