לסוריקיטה ואודי

יקרה כתבתי לך ארוכות והמחשב כדרך טכנולוגיה התנתק ומחק הכל ..ואולי זה לטובה כי הבנתי שמה שאני כותבת מכוון גם לאודי .... אז קראתי אותך למטה בתגובה אלי ..לשאלת תם שכיוונתי לאודי- (כיוונתי וידעתי שאודי תקרא ולא תגיב וזה היה נכון לי )- בדיוק מהמקום הזה של הבור , נראות ואובססיה. אז אצלי הדברים קצת שונים בדקויות קטנטנות .בגלל הדרך שגדלתי שקידש רציונליות כוחות וחוזקות וביזה כל מי שבוכה או כואב או חושב מהרגש ועל להרגיש אין מה לדבר ...מבחינתי כל השנים אני הכי נורמטיבית בעולם לראייה אני עובדת בית וכאלה ...גדלתי בבית הכי טוב בעולם אפילו חברה אמרה לי שפתחתי וסיפרתי לה שבגיל הנעורים (שאני הייתי ככ אומללה ) הם קנאו בי כי לי יש את ההורים הכי קולים ובית הכי מבין פתוח ומקבל בעולם (יחי ההצגה וההסתרה ) אז מבינתי הכל היה אידיליה ..ומה שזכרתי וזכרתי די הרבה פשוט נדחק לפינה ובוטל בשישים ...והמוטו היה כמו של סנדי (נו אז היה עבר יאללה קדימה ..בעצם המשכתי לעשות לעצמי את מה שעשו לי כל החיים ביטלתי - המעניין שאת ילדיי חינכתי להרגיש ואת כל הקשת של הרגשות ) מבלי להבין לרגע איזה נזק עצום זה גרם מבלי להבין לרגע את כל הבורות ...את הבור של הלב שכולם דיברו עליו מילאתי באוכל ובעוד דברים ממכרים אצלי הכל היה אופטימי ורוד סכרני ...בטיפול לאט לאט הבנתי עד כמה זה רחוק מהמציאות . כאן בפורום פתאום התחלתי להבין את הצורך את הרצון לנראות פתאום הרגשתי שאם לא כתבתי משהו שאודי מגיב עליו אני לא קיימת . דבר שלא היה קיים בעבר בשום פורום וזה לך אודי אני תוהה וחושבת בא מהמקום של הניתור והשליטה שבידך זה משליך יותר לצורך הקיומי הראשוני ככ שהמבוגר האחראי יראה אותי . בכל מקרה זה מציב אותי בהבנה חדשה שהאמת לא יודעת איך להתמודד איתה כי אין לי דוגמא נכונה להאחז בא וזה עושה את עניין הבור מורכב עוד יותר .אז בנתיים מדללת כמו בכל אובססיה מחליטה מראש לא לכתוב... יותר מזה דבר שלא קרה לי בעבר בשום פורום וגם כאן לא עד לאחרונה (אולי בעקבות הבורות האחרונים) קנאה רגש חדש לי לחלוטין ...לא שמן הסתם לא היה קיים בעבר אבל כאן לראשונה הרגשתי אותו שורף את הנשמה :)))) . בקיצור הבור הזה שכולם מדברים בו כל כך הרבה שבלימודים נהייה לי מובן ומדוייק יותר מאיכן נוצר ועד כמה קשה התיקון שלו אם בכלל ... אז אודי כדי לשים גשר או לעקוף כנראה אני צריכה עוד ליפול לתוכו להרגיש את הכאב להגיע לתחתית שלו ...וסוריקיטה כדי להבין שדברים לא יהיו אני צריכה להתחבר לצדדים האלה שעדין מעבר לחומת בטון כדי להבין קודם מה לא היה ורק אחר כך להבין שהכל הכל ...זה טחנות רוח ואני אני דון קישוט שעדין לא מבין ....אוהבת אותכם ותודה שאתם כאן .

וזה בסדר. רואה בך, אביב יקרה, גם את הצד הנחוש וחדור המטרה. איחוליי שבקונפליקט יהיה לכיוון זה כח משמעותי מצדדים הרסניים. במידה, כמובן, כמו שהזכרת לי :-) שלך, סוריקטה

שפוחדת מהכוח של ההרסנים האלה ...גדי לטפל בהם צריכה להיות בטוחה שיהיה לה כוח להכיל...ולצערי זה רק הזמן יוכל להגיד וזה נסיון ותהייה כי החיים כבר לימדוני שגם עם יש רצון לפעמים זה לא מתאפשר ...