אובדן

גיסתי (אישתו של אחי) נפטרה לפני 8 חודשים.. אחי בן 36 ואהב את אישתו הרבה, יש להם שני ילדים (5 שנים ושנתיים). רק לפני שני חודשים אחע התחיל לחזור לשגרה, לעבודה, לצאת עם החברים והילדים שלו. הוא גם קיבל את המציאות שאישתו נפטרה למרות כל הכאב שהוא עדיין מרגיש.. אני מאוד קרובה לאחי.. אני רוצה לעזור לו להתחיל חיים חדשים, למצוא אישה חדשה.. אני לא יודעת איך להגיד לו את זה, התמונות שלו עם אישתו עדיין על הקיר, על המקרר.. הבגדים שלה עדיין בארון ותלויים על הקיר כאילו היא עדיין חיה.. הוא לא נוגע בכלום.. האם מישהו צריך להגיד לו שצריך לשמור את הדברים שלה אולי בקופסה? כי אני חושבת אם המצב יישאר כך הוא לא יוכל להתחיל חיים חדשים עם מישהי.. אני מבקשת עזרה בנושא.. מאיה

הי מאיה אני שומעת אותך ומבינה שהכוונה שלך טובה, יחד עם זאת, שמונה חודשים הם זמן קצר. זאת עדיין תקופת אבל. תני לו להיות איתה, דרך הבגדים שלה והתמונות שלה.. כשהוא יהיה מוכן זה יבוא ממנו הרצון להמשיך הלאה...

הי מאיה, עצוב כל כך לשמוע על האסון. בעיניי, האובדן טרי עדיין, ומעבר לכך, הייתי נותנת לו להיות הוא. לקבל החלטותיו, לכאן או לכאן, בקצב שלו. לפחות לעת עתה. אולי בהמשך ניתן יהיה לחשוב על סיוע שהוא, כמובן אם יחפוץ ובשיתוף פעולה עימו ודרכו שלו. אתכם, סוריקטה

קראתי אותך כמה פעמים . ראשית משתתפת בצערך ולשאלתך אענה בשאלה.... מי אומר מתי זה נכון ? מי קובע כמה זמן נכון להתאבל לכאוב את החסר ...מי יודע מה נכון עבור אדם אחר . תהיי שם עבורו תני לו כתף לבכות עלייה תעזרי לו כשיבקש לווי אותו בדרך שלו בלי לשפוט בלי לבקר ...אני שומעת את הכאב שלך את חוסר האונים שלך לראות אדם קרוב כואב ככ מבלי יכולת לעזור לו. הקלישאה שהזמן עושה את שלו הרבה פעמים מאוד נכון ומדוייק.הוא חוזר אט אט לעצמו ולחיים . נכון שצריך לשים לב שהוא לא שוקע אבל אני מאמינה שאם יש לו מעגל שאוהב ותומך בו (כמוך) הוא יצליך להתרומם ולעבור את המשבר. במידה ואת רואה שהוא שוקע ממליצה על עזרה חיצונית טיפול ... ולך יקרה השיר של ריטה ..מחכה ..תאמיני שדברים ישתנו . שולחת לך ולאחיך כוחות מרפאים וברכת חג שמח ...