קשרים אחד על אחד.......

הי אודי, אני לא מתחברת לקשרים קלילים וזורמים ומרובים, אבל כן לקשרים עמוקים (ובודדים). אני מרגישה שבחברה כן יש צפייה להיות מאוד חברותי כלפי כולם ולעשות הרבה "רעש". וזה ממש לא "אני".ופה אני מאכזבת.

מיקה יקרה, קשר אחד טוב ועמוק זה נהדר!!! תמיד יש מי שישמע ויבין אותך, איזה יופי! את מי את מאכזבת? הציפיות של אחרים מאיתנו באמת מעצבנות! אני הפוך ממך ומרגישה צבועה מאוד, אני חברותית ומחייכת לכלם...אבל קשר קרוב כל כך חסר, ומרגישה שאין לי חברים כלל...אפילו עם מי שחושבת שהקשר קרוב אליה אולי...הוא לא באמת כזה. אין לי "חברה הכי טובה" זה מבאס שהמטפלת כאילו הפכה לכזו אבל היא לא יכולה למלא פונקציה של חברה.... אני הפוך ממך.... תראי הילדים שלי האישיים לדוגמא, שונים זה מזה, אחד מהם הוא כמוך, יש לו שני חברים קרובים והוא לא מתחבר לשאר הכיתה בכלל, השני מאוד פעיל חברתית ויש לו חברים קרובים שזה אידיאלי מבחינתי :) ויש את השלישי שחבר של כל העולם אבל אין לו מישהו קרוב וזה כמוני ודווקא לו אני יותר דואגת כי אז הוא יכול לחוש ממש לבד! כי אין למי לפנות...אז כלנו שונים וכל אחד מוצא את עצמו בחברה אחרת. והציפיות מאיתנו לעולם לא נגמרות, לא הגענו לעולם למלא צפיות של אחרים, מה את מצפה מעצמך? איך לך הכי נח? זה מה שחשוב לדעתי... מחבקת חברתך לפורם :) מיכל.

מיקה יקרה ! את יודעת ? בקטע הזה שאת משתפת , מרגישה כאילו מלבי את מדברת.. הסוגיה הזו כל כך מוכרת לי.... אני טובה (אומרים שטובה מאוד) בדיבור אחד על אחד.. בקבוצה, כשהדיבור קליל כזה, זורם..קשר שטחי כזה.. (כשאני לא בתפקיד עם כובע מסויים במצב לא סמטרי) לא מוצאת את עצמי.. לא יודעת מה עושים.. מרגישה זרות/שונות/חריגות.. מרגישה שאפילו הידיים, הרגליים.. אכשהו אפילו עם הגוף אני פתאום לא מסתדרת וזה מפריע לי.. גם אני רוצה להיות לפעמים בכזה קוליות...זורמת ..צוחקת מכלום.. חושבת שמאוד מבינה על מה את מדברת... במבי.