בלו בלו בלו
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בלו זה גם העצב הגדול הזה, וזה גם הקולות שנשמעים כשאני טובעת במעמקים, והניסיונות לנשום בהעדר חמצן מטביעים את חותמם דרך הצליל. מעניין, דווקא לא צליל של מצוקה ואימה, אפשר היה לצפות שלארוע אקוטי כזה יהיה צליל מתכתי צורמני מבהיל, וזה צליל כזה רגוע.. שקיעה שלווה, שן ילדי, שן, בלו בלו בלו, יאדה יאדה יאדה.. ועכשיו הילד מת (אלוזיה לסיינפלד למי שלא ראה). ואולי בתוך זה מתאים גם להחזיר ולהזכיר את אחד השירים הגדולים: comfterbly numb, גם שם יש קצת בלו בלו בלו ואז הכל נהיה יותר נסבל...
קראתי אותך עצוב אוף כרגע מאוד מתחברת לצליל הטביעה אפשר לנסות לצוף יחד מה את אומרת .. ככה בזהירות
אולי שנוקלר לצלילה במעמקים? ואז זה יכול להרגיע...
"באיזשהו מקום בים העצב הגדול יש רפסודה היא נמשכת היא תשוב...." נדמה לי שאלו המילים של שלמה ארצי....זה מה שעלה לי כשקראתי אותך...אפילו אודי מעריך עצב, ראי את הודעתי אליו ותשובתו....מובן.
הי גלי, אכן שיר מדהים. ואם מניחים קצת פינק ליד הבלו - יכולה להתקבל תמונה עם יותר צבעים... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
