נחמה

כשכל ככך קשה לבצע מטלות פעוטות של שיגרה, כשהגוף שורף וכואב מבפנים ומבחוץ, אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי. הימים מתארכים ואין לי תשובות, גם לא לזמן המזדחל שמתעלל בי. אני כל כך רוצה לתפוס רגעים ולנצור אותם כדי שאולי יהיה לי ספר זכרונות שאשמח לדפדף בו, אבל אני לא מצליחה. אני יודעת לערוך רשימה של כל מה שיש לי, כל מה שהשגתי בחיי עד כה, אבל היא מביטה בי חסרת משמעות. איבדתי את היכולת לנחם את עצמי. הכעס, הכאב, הביקורת ותחושות הרדיפה טישטשו הכל. ומול המבוי הסתום הזה שוב האובדנות גבוהה ומוחשית.

בבקשה אל תרימי דגל לבן ..מושיטה לך יד האחזי בה חזק . בטוח יש משהו שיכול קצת לעזור .. איזה שיר שאת אוהבת ? מחשבה טובה ונעימה ? שירה אני כאן איתך וכולנו אבל בבקשה יקרה אני יודעת עד כמה החגים מגבירים את האיכס ...לפעמים אין ברירה וצריך יותר תגבור תרופתי ואחיזה חיצונית ...אוהבת